בְּרֵאשִׁית מ״ה · י״ט

ואתה צויתה. מִפִּי, לוֹמַר לָהֶם:

זאת עשו. כָּךְ אֱמֹר לָהֶם, שֶׁבִּרְשׁוּתִי הוּא:

וְאַתְּ מְפַקָּדָא דָּא עִיבִידוּ סִיבוּ לְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עֶגְלָן לְטַפְלֵּיכוֹן וְלִנְשֵׁיכוֹן וְתִטְּלוּן יָת אֲבוּכוֹן וְתֵיתוּן

וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ אָמַר הַדָּבָר בְּצַוָּאָה לוֹ מִדַּעְתּוֹ מוּסַר יוֹסֵף, כִּי אֵינֶנּוּ שׁוֹלֵחַ יָד בְּהוֹן הַמֶּלֶךְ וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, עַל כֵּן חָשַׁב פַּרְעֹה אוּלַי לֹא יִרְצֶה לִשְׁלֹחַ לְאָבִיו דָּבָר, עַל כֵּן אָמַר לוֹ אֲנִי מְצַוֶּה אוֹתְךָ שֶׁתַּעֲשֶׂה זֹאת עַל כָּל פָּנִים:

ואתה צויתה - עתה אני מצוה אותך לקחת עגלות ובהמות למשוך, כי לא היה אדם יכול להוציא מן המלכות עגלה, כי אם ע"פ פרעה. ודוגמא זו בתלמוד: אין פרה וחזירה יוצאה ממצרים אלא אם כן נטלה האם שלה.

וְאַתָּה צֻוֵּיתָה. וֶאֱמוֹר לָהֶם גַּם כֵּן שֶׁאַתָּה צִוִּיתָ עֲלֵיהֶם:

זֹאת עֲשׂוּ. וּלְהַשִּׂיג זֶה הַמְכֻוָּן שֶׁלֹּא יְמָאֵן אֲבִיכֶם מִבֹּא (בראשית מה:כז-כח).

קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת. כִּי כְּשֶׁיִּרְאֶה הָעֲגָלוֹת מוּכָנוֹת שְׁלוּחוֹת מֵאִתָּנוּ, לֹא יִמְצָא כָּל כָּךְ מָקוֹם לִדְחוֹת וּלְמָאֵן. וְכֵן הָיָה אַחַר כָּךְ בְּאָמְרוֹ וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ: