וְהִנֵּ֤ה עֵֽינֵיכֶם֙ רֹא֔וֹת וְעֵינֵ֖י אָחִ֣י בִנְיָמִ֑ין כִּי־פִ֖י הַֽמְדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶֽם׃

והנה עיניכם ראות. בִּכְבוֹדִי, וְשֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם שֶׁאֲנִי מָהוּל כָּכֶם, וְעוֹד, כי פי המדבר אליכם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (בראשית רבה):

ועיני אחי בנימין. הִשְׁוָה אֶת כֻּלָּם יַחַד לוֹמַר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין לִי שִׂנְאָה עַל בִּנְיָמִין אָחִי, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בִמְכִירָתִי, כָּךְ אֵין בְּלִבִּי שִׂנְאָה עֲלֵיכֶם:

וְהָא עֵינֵיכוֹן חֲזָן וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין אֲרֵי בְלִישַׁנְכוֹן אֲנָא מְמַלֵּל עִמְּכוֹן

כי פי. ידוע, כי פה מוכרת וכאשר יהיה סמוך ישוב הה"א הנעלם ליו"ד נעלם, כמו "פי צדיק" (תהלים לז ל) גם כן לשון רבים, ופי רשעים (משלי יוד, יא) ובהתחבר זה היו"ד עם יו"ד סימן המדבר חסרו האחד, כמו "כי פי המדבר", והטעם שהיה מדבר בלשונם עמם בלא מליץ:

כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּלֹא מֵלִיץ, זֶה דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים (רש"י הראב"ע והרד"ק), וְהוּא תַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ה:י"ב). וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר לָהֶם כָּךְ לַאֲמַתְלָא וּלְפִיּוּס, כִּי אֵינֶנָּה רְאָיָה שֶׁיְּדַבֵּר אָדָם אֶחָד בְּמִצְרַיִם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי עַל דַּעְתִּי הוּא שְׂפַת כְּנַעַן, כִּי אַבְרָהָם לֹא הֱבִיאוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וּמֵחָרָן, כִּי אֲרָמִית הִיא, וְהַגַּל הַזֶּה עֵד, וְאֵינֶנּוּ לָשׁוֹן לְאִישׁ אֶחָד לְבַד אֲבָל הוּא לְשׁוֹן כְּנַעַן, וְרַבִּים בְּמִצְרַיִם יוֹדְעִים אוֹתוֹ כִּי קָרוֹב הוּא, וְאַף כִּי הַמּוֹשֵׁל, שֶׁדֶּרֶךְ הַמְּלָכִים וְהַמּוֹשְׁלִים לָדַעַת הַלְּשׁוֹנוֹת, וּכְמוֹ שֶׁתִּרְאֶה בִּנְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (דניאל ב ג) "חֲלוֹם חָלָמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם", בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ שָׁם חַרְטֻמִּים וְאַשָּׁפִים וּמְכַשְּׁפִים וְכַשְׂדִּים מִלְּשׁוֹנוֹת רַבִּים וּמִיִּשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם יָבִינוּ אוֹתוֹ, וְהֵם עָנוּ לוֹ בַּאֲרָמִית "וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית", כִּי הֵם הָיוּ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת, וְלָהֶם הָיָה הָרְשׁוּת לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ. וְעוֹד כִּי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף מִשָּׁם לְמִצְרַיִם יָבֹאוּ רַבִּים. וְיוֹתֵר הָיָה לָהֶם רְאָיָה בְּהַזְכִּירוֹ שְׁמוֹ וְעִנְיַן הַמְּכִירָה, "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר, וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִן כִּי אֲנִי הַמּוֹשֵׁל וְהָאָדוֹן לְכָל מִצְרַיִם, הַמַּגִּיד לָכֶם מִפִּי כִּי אֲנִי אֲחִיכֶם, וּמְצַוֶּה לְהוֹרִיד אָבִי אֵלַי לְכַלְכְּלוֹ, אִם כֵּן תַּגִּידוּ לְאָבִי אֶת כָּל הַכָּבוֹד וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, וּתְמַהֲרוּ לְהוֹרִידוֹ אֵלַי, כִּי הַדְּבָרִים אֱמֶת וְיֵשׁ בִּי כֹּחַ לְהַצִּילוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ בָּרָעָב, וְהוּא כְּמוֹ כִּי פִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי, וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (מגילה ט"ז) אָמְרוּ, כְּפִי כֵּן לִבִּי:

כי פי המדבר אליכם - ועד עתה ע"י מליץ, לפי עיקר פשוטו. בשורה שתאמרו לאבי לא מפי שמועה ששמעתם מאחרים, שהרי אתם בעיניכם רואים ומכירים כי אני יוסף מדבר אליכם ולפיכך והגדתם את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם.

וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין. שֶׁלֹּא יָדַע בִּמְכִירָתִי.

כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. בִּלְתִּי מֵלִיץ, וְהִנֵּה בִּמְכִירָתִי לֹא הָיָה אִישׁ מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנֵנוּ זוּלָתֵנוּ, כִּי הַקּוֹנִים הָיוּ יִשְׁמְעֵאלִים וּמִדְיָנִים:

ועיני אחי בנימין פי׳‎ אם לא תרצו להגיד בשביל השבועות הרי בנימין אחי שלא היה בשבועה הוא יגיד לאבי. ד״‎א גם בנימין יש לו לדאג יותר מכם שמא אני מת שהרי לא היה במכירתי יכול להאמין דברי כי פי המדבר אליכם ועד עכשיו היה המליץ בינותינו.