בְּרֵאשִׁית מ״ד · ל״ד

אֲרֵי אֶכְדֵּין אֶסַּק לְוַת אַבָּא וְעוּלֵימָא לֵיתוֹהִי עִמִּי דִּלְמָא אֶחֱזֵי בְּבִישׁוּ דִּי יִשְׁכַּח יָת אַבָּא

וְאָמַר כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי לְהוֹדִיעוֹ כִּי יִבְחַר לִהְיוֹת עֶבֶד עוֹלָם מֵעֲלוֹתוֹ אֶל אָבִיו בִּלְתִּי הַנַּעַר, שֶׁלֹּא יוּכַל לִרְאוֹת בְּרָעָתוֹ כִּי יִבְכֶּה תָּמִיד וְיִתְאוֹנֵן עָלָיו כָּל הַיּוֹם. וְהִזְכִּיר זֶה שֶׁלֹּא יַחְשֹׁד אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מִרְמָה בַּעֲבוּר שֶׁהוּא יֵדַע לִבְרֹחַ יוֹתֵר מִן הַנַּעַר:

כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה. אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁיִּצְטַעֵר עָלַי, טוֹב לִי שֶׁלֹּא אֶרְאֶנּוּ בְּאוֹתוֹ הַצַּעַר:

כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, בְּלֹא טַעַם הָאָמוּר שֶׁאָמַר ״וְחָטָאתִי״ וְגוֹ׳, ״אֵיךְ אֶעֱלֶה״ וְגוֹ׳. וְעוֹד אוּלַי שֶׁנּוֹתֵן טַעַם לְמָה שֶׁאָמַר בִּתְחִלָּה (בראשית מד:טז) ״הִנְנוּ עֲבָדִים גַּם אֲנַחְנוּ״ וְגוֹ׳, ״כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה וְגוֹ׳ פֶּן אֶרְאֶה בָרָע״, וּכְשֶׁלֹּא יַעֲלוּ כֻּלָּן לֹא יִרְאֶה וְגוֹ׳:

עוֹד יְכַוֵּן לְהָשִׁיב לְטַעֲנַת אִשָּׁה חֲכָמָה שֶׁשָּׁלַח יוֹאָב לְדָוִד (שמואל ב י״ד:ז׳), כִּי קָמָה הַמִּשְׁפָּחָה לַהֲרֹג אֶת מַכֵּה אָחִיו וּתְמִיתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אָחִיו וְגוֹ׳, וְהִנֵּה הוּא הַנִּדּוֹן שֶׁלְּפָנֵינוּ, כִּי כְּשֶׁיַּגִּיד יְהוּדָה לְאָבִיו כִּי אָנוּס הוּא וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּיל בִּנְיָמִין מִיַּד הַמֶּלֶךְ, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא יִתְאַכְזֵר יַעֲקֹב וְיִשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיהֶם יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיַתִּיר לְנִדּוּיוֹ שֶׁל יְהוּדָה, לָזֶה אָמַר טַעֲנָה שֵׁנִית ״כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה״ וְגוֹ׳, כִּי חוֹשֵׁשׁ לְסַכָּנַת מוֹת אָבִיו.