וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת׃

ועזב את אביו ומת. אִם יַעֲזֹב אֶת אָבִיו, דּוֹאֲגִים אָנוּ שֶׁמָּא יָמוּת בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי אִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ מֵתָה:

וַאֲמַרְנָא לְרִבּוֹנִי לָא יִכּוּל עוּלֵימָא לְמִשְׁבַּק יָת אֲבוּהִי וְאִם יִשְׁבּוֹק יָת אֲבוּהִי וּמִית

ועזב את אביו ומת. ולמה לא הביא המזכיר החמשה שאין להם הכרע, כמו "וישלוף נעלו" (רות ד ח), וזה עמהם:

וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם, וּמֵת אָבִיו. וְאִם כֵּן הָיָה אוֹמֵר לֹא יוּכַל אָבִינוּ לַעֲזֹב אֶת בְּנוֹ, וְעָזַב אֶת בְּנוֹ וּמֵת, אוֹ לֹא נוּכַל שֶׁיַּעֲזֹב הַנַּעַר אֶת אָבִיו, כִּי לֹא יִתְלוּ הַחֶמְלָה עַל אֲבִיהֶם בַּנַּעַר, כִּי הֵם יַחְזִיקוּהוּ כְּיֶלֶד לֹא יֵדַע בֵּין טוֹב לָרַע. אֲבָל פֵּרוּשׁ "לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו" - מִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ וֶהֱיוֹתוֹ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים בְּחֵיק אָבִיו אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ, וְאִם יַעַזְבֶנּוּ וְיָבֹא בַּדֶּרֶךְ יָמוּת הַנַּעַר:

ועזב את אביו ומת - אביו ימות.

לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו. כִּי מֵאָז שֶׁיַּעֲזֹב אֶת גַּעֲגוּעֵי אָבִיו וְהַסְבָּרַת פָּנָיו יִתְעַצֵּב וְנָפַל לְמִשְׁכָּב וְאָז יָמוּת:

וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת. וְעִם זֶה אָבִיו יָמוּת בְּלִי סָפֵק: