וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו׃

וַאֲמַרְתָּ לְעַבְדָּיךְ אֲחִיתוֹהִי לְוָתִי וֶאֱשַׁוֵּי עֵינִי עֲלוֹהִי

ואשימה עיני עליו. שאראה אותו:

וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם, הַטַּעַם שֶׁאֶרְאֶה אוֹתוֹ. וְלֹא מָצָאתִי בַּכָּתוּב שִׂימַת עַיִן עַל הָרְאִיָּה בִּלְבַד, "וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה" (ירמיהו כד ו), "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע" (שם לט יב), כִּי לֹא צִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיִּרְאֶנּוּ אַחַר שֶׁיִּקָּחֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמֹר אוֹתוֹ וְיֵיטִיב לוֹ. אֲבָל נָדַר לָהֶם יוֹסֵף לַחְמֹל עָלָיו וּלְשָׁמְרוֹ, וְאִם לֹא נִזְכַּר בְּפֵרוּשׁ, כַּאֲשֶׁר יְקַצֵּר שָׁם בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר סִפֵּר יְהוּדָה בְּפָנָיו, וְלֹא הִזְכִּיר מַאֲסַר שִׁמְעוֹן וַעֲלִילַת מְרַגְּלִים אַתֶּם, דֶּרֶךְ מוּסָר אוֹ אֵימַת מַלְכוּת:

ואשימה עיני עליו - אפילו פשע גנאי הוא למושל הארץ להכרית דבריו.

וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו. וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּדְאַג אָבִיו לְשָׁלְחוֹ:

ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואני יהודה אשימה עיני עליו כי אני ערבתיו. ד״‎א ואשימה עיני עליו שאמרת הורדהו אלי לשמירתי ואפי׳‎ פשע גנאי וחולין הוא לך להחליף דבריך ולעכבו.

הוֹרִידֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו. קָשֶׁה, לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ אָמַר שֶׁיּוֹרִידוּהוּ אֵלָיו וְשֶׁרְצוֹנוֹ לָשׂוּם עֵין הַשְׁגָחָתוֹ עָלָיו? וְעוֹד קָשֶׁה, שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁיּוֹסֵף אָמַר ״וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו״. בִּשְׁלָמָא מַה שֶּׁאָמְרוּ ״אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח״ (בראשית מד:יט), אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁיּוֹסֵף שְׁאָלָם עַל זֶה, מִכָּל מָקוֹם מִכֹּחַ הַתֵּרוּץ אָנוּ לְמֵדִין מָה עָלָה עַל דַּעַת הַמַּקְשֶׁה, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֻצְרְכוּ לְתָרֵץ אֶת עַצְמָם בַּעֲלִילַת ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״ (בראשית מב:ט) וְלוֹמַר ״יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן״ וְגוֹ׳ (בראשית מד:כ), וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ ״וְהַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם״ וְגוֹ׳ (בראשית מב:יג), הָיָה דּוֹמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ שְׁאָלָם בְּהֶדְיָא עַל זֶה, כִּי וַדַּאי יָדַעְתָּ שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מְרַגְּלִים, אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲקֹר עַל יְדֵי זֶה אִם יֵשׁ לָנוּ אָב אוֹ אָח, עַל כֵּן ״וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי״ כוּ׳, לְפִי שֶׁהֵבַנּוּ כַּוָּנָתְךָ וְעַל פִּי זֶה הֵשַׁבְנוּ, לֹא כִּחַדְנוּ דָבָר. אֲבָל מַאֲמַר ״וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו״ לֹא מָצִינוּ שֶׁדִּבֵּר יוֹסֵף זֶה כְּלָל, אֲפִלּוּ בְּרֶמֶז.

וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, שֶׁשִּׂימַת עַיִן זֶה אֵינוֹ שִׂימַת עֵין הַשְׁגָחָתוֹ, אֶלָּא לְפִי שֶׁיּוֹסֵף אָמַר לָהֶם שֶׁעַל יְדֵי בִּנְיָמִין הוּא רוֹצֶה לִבְחֹן דִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ״ וְגוֹ׳ (בראשית מב:טו), וְאִם כֵּן הָיָה רְצוֹנוֹ לָשׂוּם עֵינָיו עָלָיו וְלִרְאוֹת עַל יָדוֹ אִם דִּבְרֵיהֶם כֵּנִים אוֹ לֹא. וְהַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ שֶׁמִּתְּחִלָּה נֶאֱמַר שָׁם ״וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם״ (בראשית מב:טז), וְאַחַר שֶׁהָיוּ בְּמַאֲסָר אָמַר לָהֶם ״וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם״ (בראשית מב:כ), כִּי הַבְּחִינָה הַיְינוּ דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה כְּקָטָן מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, וְלֹא נִתְרַצּוּ הָאַחִים לָזֶה, כִּי אָמְרוּ ״פֶּן יְלַמְּדוּהוּ לְדַבֵּר תּוֹעָה״ וּבָחֲרוּ לֵישֵׁב בְּמַאֲסָר. וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיאָם מִן הַמַּאֲסָר וְאָמַר לָהֶם ״וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם״ בְּלֹא דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה, וְלָזֶה נִתְרַצּוּ לַהֲבִיאוֹ. וְעַל כֵּן אָמַר לוֹ כָּאן, שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ ״וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו״ (בראשית מב:ד), כִּי בַּהֲבָאָתוֹ לְבַד תִּרְאֶה שֶׁדְּבָרֵינוּ נֶאֶמְנוּ מְאֹד, וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתָּ עָלָיו כְּרֶגַע לְהִתְגּוֹלֵל וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ.

וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִידוּהוּ. פֵּרוּשׁ, לֹא הִסְפִּיק לְךָ לְאַמֵּת הַדָּבָר בִּדְבָרֵינוּ אוֹ עַל יְדֵי בֵּרוּר אַחֵר זוּלַת לְהוֹרִידוֹ אֵלֶיךָ, וַתּוֹסֶף לְחַזֵּק עָלֵינוּ לְבַל נִרְאֶה פָנֶיךָ זוּלָתוֹ. וְהוֹדַעְנוּ הַדָּבָר לְאָבִינוּ וְלֹא הוֹעִיל לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ עַד אֲשֶׁר כָּלְתָה הַתְּבוּאָה וְגוֹ׳, וְהֻצְרַכְנוּ לְהוֹרִידוֹ.