בְּרֵאשִׁית מ״ג · ל״ד

משאת. מָנוֹת:

חמש ידות. חֶלְקוֹ עִם אֶחָיו, וּמַשְׂאַת יוֹסֵף וְאָסְנַת וּמְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם:

וישכרו עמו. וּמִיּוֹם שֶׁמְּכָרוּהוּ לֹא שָׁתוּ יַיִן וְלֹא הוּא שָׁתָה יַיִן, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁתוּ (בראשית רבה):

וּנְטַלּ חֳלָקִין מִן קֳדָמוֹהִי לָקֳדָמֵיהוֹן וּסְגִי חֲלָקָא דְבִנְיָמִן מֵחֳלָקֵי דְכָלְּהוֹן חַמְשָׁא חֳלָקִין וּשְׁתִיאוּ וּרְוִיאוּ עִמֵּהּ

וישא משאות. דורון:

ידות. חלקים:

ממשאות כלם. מדורון כל אחד מהם כי רחוק לתת לו חמש ידות על כל חלק וחלק:

ותרב - כמו: ותרבה נתרבתה מתנתו. וכן ותכל כל עבודת משכן אהל מועד. נשתלמה.

וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין. לִרְאוֹת אִם יְקַנְאוּ בּוֹ.

חָמֵשׁ יָדוֹת. שֶׁעִם כָּל חֵלֶק שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ לְכָל שְׁנַיִם מֵהֶם כַּמִּנְהָג, הָיָה שׁוֹלֵחַ חֵלֶק לְבִנְיָמִין לְהַרְאוֹת חֲשִׁיבוּתוֹ עַל כֻּלָּם:

וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ. בְּמִינֵי יֵין מַלְכוּת רַב שֶׁנָּתַן לִפְנֵיהֶם, שֶׁלֹּא הָיוּ מֻרְגָּלִים בָּהֶם, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת כָּל צָרְכָּם מִן הָרִאשׁוֹן, כַּאֲשֶׁר רָאוּי לַעֲשׂוֹת לְכָל סוֹעֵד עִם הַגְּדוֹלִים, כְּאָמְרוֹ: "כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ" (משלי כג:א).

וישא משאת מאת פניו מביאין היו המנות לפניו תחלה לראות שהן הגונות ומאת פניו של יוסף היו נושאים אליהם. [משאת לשון דורון]. ותרב משאת בנימן לפי שבא במצותו.

וישכרו עמו שעדיין לא גזרו על סתם יינם.

וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו וְגוֹ׳. הָאַחִים סָבְרוּ שֶׁלְּכָךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם מַתָּנוֹת וּמְכַבְּדָם כְּדֵי לְפַיְּסָם מַה שֶּׁחֲשָׁדָם בִּמְרַגְּלִים וְאֵין בָּהֶם, ״וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין״ לְפִי שֶׁעַל יְדֵי חֲשָׁד זֶה הֱבִיאוֹ בְּסַכָּנַת הַדֶּרֶךְ חִנָּם. אֲבָל הָאֱמֶת הוּא שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הֶעָתִיד, כִּי כֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (בראשית מה:יד) ״וַיִּפֹּל עַל צַוָּארֵי בִנְיָמִין״, שֶׁבָּכָה עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה בְּחֶלְקוֹ וְעָתִיד לֵחָרֵב. וּלְפִי מִדְרָשׁ זֶה נוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ תֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין חָמֵשׁ יָדוֹת, רֶמֶז לַדּוֹרוֹת שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ וְיִהְיוּ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וְהֵם: שְׁכִינָה, וְאָרוֹן, וְאוּרִים וְתֻמִּים, וּנְבוּאָה, וְאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וְהֵם חָסְרוּ בְּבַיִת שֵׁנִי. רֶמֶז לַדָּבָר: חָמֵשׁ פְּעָמִים יָד עוֹלֶה לְמִסְפַּר שִׁבְעִים, רֶמֶז לַמִּקְדָּשׁ עֵין הָאָרֶץ, וְשָׁם יְשִׁיבַת שִׁבְעִים סַנְהֶדְרִין, וְשָׁם מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת. וְעַל זֶה אָמַר ״אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי״ (בראשית מג:כט), כִּי הַמִּקְדָּשׁ יֵשׁ בּוֹ לִוְיַת חֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה ד:ז) ״וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ״.