וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֮ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יׇחְנְךָ֖ בְּנִֽי׃

יוסף נושא עיניו ורואה את בנימין אחיו בן אמו, ושואל ״הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי״, ומברך אותו ״אלוהים יחנך בני״. רש״י מסביר שבשאר השבטים שמענו חנינה - ״אשר חנן אלוהים את עבדך״ - ובנימין עדיין לא נולד באותה עת, ולכן ברכו יוסף בחנינה. אבן עזרא מבאר את צורת המילה ״יחנך״. אונקלוס מתרגם ״אלוהים יחנך בני״ - מן קדם ה׳ יתרחם עלך ברי. הפסוק מתאר את רגע ראיית יוסף את בנימין, אחיו היחיד מאמו רחל. יוסף מזהה אותו ומברך אותו בחיבה. ראיית בנימין, שיוסף לא ראה מאז ילדותו, מעוררת בו רגש עז. הברכה ״אלוהים יחנך בני״ מבטאת את אהבתו ואת התרגשותו. מפגש זה הוא שיא ההתקרבות הרגשית של יוסף, והוא יגרום לו לצאת מן החדר ולבכות, שכן רחמיו על אחיו גוברים עליו, כפי שיתואר מיד בפסוק הבא.