בְּרֵאשִׁית מ״ג · כ״ח

וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ (וישתחו) [וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ]׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

האחים משיבים שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי, וקדים ומשתחווים. רש״י מסביר ש״ויקדו וישתחוו״ - על שאילת שלום עשו קידה, שהיא כפיפת הקדקד, והשתחוואה שהיא השתטחות לארץ. אבן עזרא מבאר ש״ויקדו״ פירושו ששמו את הקדקד בארץ, וכבר השתחוו. אונקלוס מתרגם ״ויקדו וישתחוו״ - וכרעו וסגידו. הפסוק מתאר את תשובת האחים לשאלת יוסף על אביהם: הם מודיעים שיעקב עודנו חי, ומשתחווים שוב לפני יוסף. ההשתחוואה החוזרת היא קיום נוסף של חלומות יוסף. תשובת האחים מרגיעה את יוסף לדעת שאביו בחיים, ומחזקת את התרגשותו לקראת המפגש עם בנימין. הזכרת יעקב כ״עבדך״ מבטאת את הכבוד שהאחים רוחשים לשליט. לאחר בירור שלום האב, יפנה יוסף את מבטו אל בנימין, אחיו מאמו, ורגשותיו יגברו עד כדי בכי, כפי שיתואר בפסוקים הבאים.

מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור