בְּרֵאשִׁית מ״ב · ט׳

אשר חלם להם. עֲלֵיהֶם; וְיָדַע שֶׁנִּתְקַיְּמוּ שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ:

ערות הארץ. גִּלּוּי הָאָרֶץ - מֵהֵיכָן הִיא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ, כְּמוֹ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה (ויקרא כ'), וּכְמוֹ עֵרֹם וְעֶרְיָה (יחזקאל ט"ז) וְכֵן כָּל עֶרְוָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְ' גִּלּוּי, וְתַ"אֻ בִּדְקָא דְּאַרְעָא, כְּמוֹ בֶּדֶק הַבַּיִת (מלכים ב י"ב), רְעוּעַ הַבַּיִת, אֲבָל לֹא דִּקְדֵּק לְפָרְשׁוֹ אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא:

וּדְכִיר יוֹסֵף יָת חֶלְמַיָּא דִּי חֲלִים לְהוֹן וַאֲמַר לְהוֹן מְאַלְלִין אַתּוּן לְמֶחֱזֵי יָת בִּדְקָא דְאַרְעָא אֲתֵיתוּן

ערות הארץ. בעבור היות המנהג להסתיר הערוה שהיא דבר מגונה, על כן אמר דרך משל, או בעבור היות הערוה נסתרת, כך אתם באים לראות סוד הארץ, והוא הנכון בעיני:

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם עֲלֵיהֶם וְיָדַע שֶׁנִּתְקַיְּמוּ, שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ב:ט'). וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, כִּי יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי בִּרְאוֹת יוֹסֵף אֶת אֶחָיו מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, זָכַר כָּל הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם, וְיָדַע שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם אֶחָד מֵהֶם בַּפַּעַם הַזֹּאת, כִּי יוֹדֵעַ בְּפִתְרוֹנָם כִּי כָל אֶחָיו יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בַּתְּחִלָּה מִן הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים", כִּי "אֲנַחְנוּ" יִרְמֹז לְכָל אֶחָיו אַחַד עָשָׂר, וּפַעַם שֵׁנִית יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִן הַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא רָאָה בִּנְיָמִן עִמָּהֶם, חָשַׁב זֹאת הַתַּחְבּוּלָה שֶׁיַּעֲלִיל עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ גַּם בִּנְיָמִין אָחִיו אֵלָיו, לְקַיֵּם הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן תְּחִלָּה, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה לְהַגִּיד לָהֶם אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם וְלֵאמֹר מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וְיִשְׁלַח הָעֲגָלוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, כִּי הָיָה אָבִיו בָּא מִיָּד בְּלֹא סָפֵק. וְאַחֲרֵי שֶׁנִּתְקַיֵּם הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן, הִגִּיד לָהֶם, לְקַיֵּם הַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי. וְלוּלֵי כֵן הָיָה יוֹסֵף חוֹטֵא חֵטְא גָּדוֹל לְצַעֵר אֶת אָבִיו וּלְהַעֲמִידוֹ יָמִים רַבִּים בִּשְׁכוֹל וְאֵבֶל עַל שִׁמְעוֹן וְעָלָיו. וְאַף אִם הָיָה רְצוֹנוֹ לְצַעֵר אֶת אֶחָיו קְצָת, אֵיךְ לֹא יַחְמֹל עַל שֵׂיבַת אָבִיו. אֲבָל אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ לְקַיֵּם הַחֲלוֹמוֹת, כִּי יָדַע שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בֶּאֱמֶת. גַּם הָעִנְיָן הַשֵּׁנִי שֶׁעָשָׂה לָהֶם בַּגָּבִיעַ, לֹא שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְצַעֲרָם, אֲבָל חָשַׁד אוּלַי יֵשׁ לָהֶם שִׂנְאָה בְּבִנְיָמִין, שֶׁיְּקַנְאוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבַת אֲבִיהֶם כְּקִנְאָתָם בּוֹ, אוֹ שֶׁמָּא הִרְגִּישׁ בִּנְיָמִין שֶׁהָיָה יָדָם בְּיוֹסֵף וְנוֹלְדָה בֵּינֵיהֶם קְטָטָה וְשִׂנְאָה, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם בִּנְיָמִן אוּלַי יִשְׁלְחוּ בּוֹ יָדָם עַד בָּדְקוֹ אוֹתָם בְּאַהֲבָתוֹ. וְלָזֶה נִתְכַּוְּנוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ג:ט'), אָמַר רַבִּי חִיָּא בר' אַבָּא, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה קוֹרֵא שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה בִּפְנֵי אֶחָיו עַד שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק", הָיָה בּוֹ פִּיּוּס לְיוֹסֵף, פִּיּוּס לְאֶחָיו, פִּיּוּס לְבִנְיָמִין, פִּיּוּס לְיוֹסֵף - רְאֵה הֵיאַךְ נוֹתֵן נַפְשׁוֹ עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל וְכוּ'. וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּיוֹסֵף, מֵחָכְמָתוֹ בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת, כִּי יֵשׁ לִתְמֹהַּ, אַחַר שֶׁעָמַד יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וְהָיָה פָּקִיד וְנָגִיד בְּבֵית שַׂר גָּדוֹל בְּמִצְרַיִם, אֵיךְ לֹא שָׁלַח כְּתָב אֶחָד לְאָבִיו לְהוֹדִיעוֹ וּלְנַחֲמוֹ, כִּי מִצְרַיִם קָרוֹב לְחֶבְרוֹן כְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְאִלּוּ הָיָה מַהֲלַךְ שָׁנָה הָיָה רָאוּי לְהוֹדִיעוֹ לִכְבוֹד אָבִיו, וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ וְיִפְדֶנּוּ בְּרוֹב מָמוֹן. אֲבָל הָיָה רוֹאֶה כִּי הִשְׁתַּחֲוָיַת אֶחָיו לוֹ וְגַם אָבִיו וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּאַרְצָם, וְהָיָה מְקַוֶּה לִהְיוֹתוֹ שָׁם בְּמִצְרַיִם בִּרְאוֹתוֹ הַצְלָחָתוֹ הַגְּדוֹלָה שָׁם, וְכָל שֶׁכֵּן אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע חֲלוֹם פַּרְעֹה, שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ כִּי יָבֹאוּ כֻּלָּם שָׁמָּה וְיִתְקַיְּמוּ כָּל חֲלֹמֹתָיו:

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם הָעֲלִילָה הַזֹּאת יִצְטָרֵךְ לִהְיוֹת בָּהּ טַעַם אוֹ אֲמַתְלָא, כִּי מָה עָשׂוּ לִהְיוֹת אוֹמֵר לָהֶם כָּכָה, וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ אֵלָיו וְהֵם בְּתוֹךְ הַבָּאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". וְאוּלַי רָאָה אוֹתָם אַנְשֵׁי תֹּאַר וְנִכְבָּדִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם, וְאָמַר לָהֶם, אֵין דֶּרֶךְ אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים כָּכֶם לָבֹא לִשְׁבֹּר אֹכֶל, כִּי עֲבָדִים רַבִּים לָכֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ בִּתְחִלַּת הַבָּאִים מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהוּא טַעַם "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", כִּי עַתָּה בָּאוּ מִשָּׁם הָרִאשׁוֹנִים, "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מְרַגְּלִים אַתֶּם", כִּי מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא בָּא אֵלַי אָדָם לִשְׁבֹּר אֹכֶל. וְזֶה טַעַם "מֵאַיִן בָּאתֶם" שֶׁאָמַר לָהֶם בַּתְּחִלָּה:

ערות - פרצות החומות ומאיזה מקום נוחה ליכבש. כדכתיב: ערות יסוד. ערו ערו עד היסוד. ערות על יאור. ולפי שהיו בעלי קומה וכולם עשרה היו כל שעה ביחד ולא היו נפרדים אלו מאלו כשאר בני אדם הבאים משאר מקומות לשבור בר, אמר להם: מרגלים אתם.

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם. זָכַר לָהֶם אֶת הַחֲלוֹמוֹת, שֶׁבַּחֲלוֹם הָאֲלוּמּוֹת הָיוּ כֻּלָּם מִשְׁתַּחֲוִים, וְשֶׁאֲלֻמָּתוֹ קָמָה וְגַם נִצָּבָה שֶׁלֹּא נָפְלָה אַחַר שֶׁקָּמָה. וְלָכֵן רָצָה שֶׁיָּבֹאוּ כֻּלָּם וִיבַשְּׂרֵם וְיִתְקַיֵּם בּוֹ עִנְיַן "וְגַם נִצָּבָה". וְזֶה בִּזְכוּת שֶׁיִּהְיֶה הוּא רֶמֶז לַגּוֹאֵל הֶעָתִיד עַל דֶּרֶךְ "יְרֵה וַיּוֹר" (מלכים ב יג:יז), כְּאָמְרוֹ "וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּיו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד" (הושע ב:ב), וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם עִנְיַן "וְגַם נִצָּבָה" כְּאָמְרוֹ "מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל" (דניאל ב:מד).

לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם. לִרְאוֹת אִם יֵשׁ אִתָּנוּ מָזוֹן מַסְפִּיק לְאַרְצֵנוּ, וְלֹא בָּאתֶם לִקְנוֹת, כִּי אֵין מִנְהַג שְׁאָר הַבָּאִים שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה יַחְדָּיו שׁוֹאֲלִים.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם. נִתְקַשּׁוּ הַמְפָרְשִׁים בְּוִיכּוּחַ זֶה וּבְשִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן, בַּמֶּה שֶׁהִזְכִּיר ״מְרַגְּלִים״ וְ״עֶרְוַת הָאָרֶץ״ שְׁנֵיהֶם יַחַד, וְלִפְעָמִים ״מְרַגְּלִים״ לְבַד, וְלִפְעָמִים יַזְכִּיר ״עֶרְוַת הָאָרֶץ״ לְבַד. הֲלֹא דָּבָר הוּא? וּבַעֲקֵדָה וּמַהֲרִי״א תִּמְצָא דֶּרֶךְ אֶחָד לְכָל הַסְּפֵקוֹת כְּמִנְהָגָם, כִּי דֶּרֶךְ אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם עַל הָרֹב. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁהָיוּ כָּאן עֲלִילוֹת שְׁנֵי דְּבָרִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת יִצְחָק שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי מְרַגְּלִים: אֶחָד הוּא הַמְרַגֵּל בְּאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מָה הֵם עוֹשִׂים וּמָה הֵם מְדַבְּרִים וְאָנָה יֵלֵכוּ; הַשֵּׁנִי הוּא הַמְרַגֵּל בְּאֵיזוֹ מָקוֹם וּמֵהֵיכָן הָעִיר נוֹחָה לְהִכָּבֵשׁ. וּכְנֶגֶד הָרִאשׁוֹנָה אָמַר ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״, וּכְנֶגֶד הַשְּׁנִיָּה אָמַר ״עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת״.

וְעַל פִּי דֶּרֶךְ זֶה, נִרְאֶה לְיַשֵּׁב כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבִּפְסוּקִים אֵלּוּ, לְפִי שֶׁשְּׁנֵי אֵלּוּ כָּל אַחַת קָשָׁה מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ, כִּי יוֹסֵף הֻצְרַךְ לִתֵּן סִבָּה וְטַעַם לְכָל עֲלִילָה. כִּי מִצַּד שֶׁרָאָה אוֹתָם מַטְמִינִים אֶת עַצְמָם בְּתוֹךְ הַבָּאִים, אָמַר ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״, כִּי זֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ שֶׁאַתֶּם נֶחְבָּאִים בֵּין הָאֲנָשִׁים לִשְׁמוֹעַ מַה יְסַפְּרוּ הָאֲנָשִׁים זֶה לָזֶה, עַל כֵּן אַתֶּם מִתְפַּזְּרִים בֵּין אֲנָשִׁים הַרְבֵּה, כִּי זֶה יִשְׁמַע כָּאן וְזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר, וְזֶה מוֹפֵת גָּדוֹל אֲשֶׁר אֵין פֶּה לְהָשִׁיב עָלָיו. וּמִצַּד שֶׁרָאָה אוֹתָן נִכְנָסִין בַּעֲשָׂרָה שַׁעֲרֵי הָעִיר, חֲשָׁדָם בְּ״עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת״. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מוֹפֵת גָּדוֹל כָּל כָּךְ כְּמוֹ הָרִאשׁוֹן, כִּי יְכוֹלִין אַתֶּם לְתָרֵץ וְלוֹמַר שֶׁאֵין לָכֶם שַׁיָּכוּת זֶה עִם זֶה, וְכָל אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אַחֵר, וְקָרָה מִקְרֶה שֶׁבְּתוֹךְ הָעִיר נִתְוַעַדְתֶּם יַחַד, כִּי אֵין זֶה רָחוֹק שֶׁעֲשָׂרָה שְׁלוּחִים יִתְוַעֲדוּ יַחַד לִשְׁבֹּר בָּר. אֲבָל עִנְיַן הַמְרַגְּלִים אֵינוֹ תָּלוּי בָּזֶה, כִּי אִם תֹּאמַר שֶׁכֵּן הוּא, מִכָּל מָקוֹם מַה שֶּׁכָּל אֶחָד מִכֶּם מַטְמִין עַצְמוֹ כְּגַנָּב, זֶה מוֹפֵת שֶׁכָּל אֶחָד מִכֶּם מְרַגֵּל. עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁתַּרְוַיְיהוּ אִיתַנְהוּ בָּכֶם, וְהָאֶחָד רְאָיָה עַל חֲבֵרוֹ. וְלֹא זוֹ שֶׁמְּרַגְּלִים אַתֶּם, אֶלָּא אֲפִלּוּ לִרְאוֹת בְּעֶרְוַת הָאָרֶץ אַתֶּם חֲשׁוּדִים. אַף עַל פִּי שֶׁעַל זֶה יֵשׁ לָכֶם הִתְנַצְּלוּת, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁוַּדַּאי מְרַגְּלִים אַתֶּם, אִם כֵּן גַּם לִרְאוֹת עֶרְוַת הָאָרֶץ קָרוֹב לְוַדַּאי.

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מְרַגְּלִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁזָּכַר הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם כְּפִי הָאֱמֶת, וְהֵם חֲשָׁדוּהוּ כִּי שֶׁקֶר בְּפִיו וְאוֹמֵר מַה שֶׁהוּא מְקַוֶּה לְהִתְגַּדֵּל עֲלֵיהֶם, גַּם הוּא נִתְכַּוֵּן לְכַפֵּר עֲוֹנָם וַיֹּאמֶר לָהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת וְגוֹ׳ וְאֵין בְּפִיכֶם נְכוֹנָה.