בְּרֵאשִׁית מ״ב · כ״ה

וּפַקֵּיד יוֹסֵף וּמְלוֹ יָת מָנֵיהוֹן עִיבוּרָא וְלַאֲתָבָא כַסְפֵּיהוֹן גְּבַר לְסַקֵּהּ וּלְמִתַּן לְהוֹן זְוָדִין לְאָרְחָא וַעֲבַד לְהוֹן כֵּן

ויאמר ר' משה הכהן כי כסף וזהב לא ימצאו בלשון רבים והנה שכח "כספיהם" (בראשית מב כה):

וְטַעַם וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ בַּדֶּרֶךְ מָה שֶׁקָּנוּ. וְהִנֵּה הוֹדִיעַ לָהֶם זֶה כִּי בְּיָדָם נָתַן הַצֵּדָה דֶּרֶךְ חֶסֶד, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָבִיא אֶת הָאָח, כִּי אָמַר אֵין דַּעְתִּי לְהָרַע לָכֶם אִם יֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם:

וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם. לֹא יִפּוֹל לָשׁוֹן רַבִּים עַל הַכֶּסֶף, אֲבָל יִפּוֹל עַל הַמַּטְבְּעוֹת:

וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם. טַעַם שֶׁלֹּא דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּשִּׁעוּר שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר ״וַיְמַלְאוּ״ וְגוֹ׳, הָיָה לוֹ גַּם כֵּן לוֹמַר ״וַיָּשִׁיבוּ״, אוֹ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לְמַלְּאוֹת אֶת״ וְגוֹ׳ ״וּלְהָשִׁיב״. וְאוּלַי כִּי הַמְמַלֵּא לֹא יָדַע הֲשָׁבַת הַכֶּסֶף וְהַנֶּאֱמָן בֵּיתוֹ הוּא הֵשִׁיב, אוֹ צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה הַמִּלּוּי בְּפַרְהֶסְיָא וַהֲשָׁבַת הַכֶּסֶף בְּהַצְנֵעַ. עוֹד נִתְכַּוֵּן לְהַקְדִּים לוֹמַר לְמַלְּאוֹת כְּלֵיהֶם בָּר, וְאַחַר שֶׁמִּלְאוּ וְגוֹ׳ הוֹסִיף לוֹמַר ״לְהָשִׁיב״ וְגוֹ׳ ״וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה״ וְגוֹ׳, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי לֹא רָצָה לוֹמַר הַכֹּל יַחַד כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֵין הַמְמַלֵּא צָרָה בַּמִּלּוּי.