וְהָרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כׇּל־פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶֽת־כׇּל־אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

על כל פני הארץ. מִי הֵם פְּנֵי הָאָרֶץ אֵלּוּ הָעֲשִׁירִים:

את כל אשר בהם. כְּתַרְגּוּמוֹ דִּי בְהוֹן עִיבוּרָא:

וישבר למצרים. שבר לְשׁוֹן מֶכֶר וּלְשׁוֹן קִנְיָן הוּא; כָּאן מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן מֶכֶר; שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל, לְשׁוֹן קִנְיָן. וְאַל תֹּאמַר אֵינוֹ כִּי אִם בִּתְבוּאָה, שֶׁאַף בְּיַיִן וְחָלָב מָצִינוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב (ישעיהו נ"ה):

וְכַפְנָא הֲוָה עַל כָּל אַפֵּי אַרְעָא וּפְתַח יוֹסֵף יָת כָּל דִּי בְהוֹן עִיבוּרָא וְזַבִּין לְמִצְרַיִם וּתְקֵיף כַּפְנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם

ויפתח יוסף את כל. האוצרות שהיו עמם:

וישבור למצרים. פירוש נתן שבר למצרים, וטעמו קנין:

וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם יֹאמַר כִּי לֹא פָּתַח יוֹסֵף אֲשֶׁר בָּהֶם עַד שֶׁחָזָק הָרָעָב בָּאָרֶץ, לֹא כַּאֲשֶׁר צָעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה מִיָּד, כִּי הָעָם צוֹעֲקִים כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִחְיָה מְעַט, וְהוּא רָצָה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם כְּלוּם. זֶה טַעַם "וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ", כִּי טֶרֶם פָּתְחוּ אוֹצְרוֹתָיו הָיָה הָרָעָב עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ, וְעוֹד חָזַר לְבָאֵר שֶׁלֹּא מָכַר לָהֶם עַד שֶׁחָזָק עֲלֵיהֶם מְאֹד, אוֹ שֶׁיַּפְלִיג הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁהָיָה רָעָב שֶׁל מְהוּמָה:

וישבור - לשון קנין מאכל ומשתה, כדכתיב: לכו שברו ואכלו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.

וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם. לְהַרְאוֹתָם שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ כְּדֵי לְפַרְנְסָם.

וַיֶּחֱזַק הָרָעָב. גַּם בִּשְׁאָר מְזוֹנוֹת, בִּלְבַד הַלֶּחֶם.

וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל. טַעַם שֶׁפָּתַח כָּל הָאוֹצָרוֹת וְלֹא הִסְפִּיק בַּצָּרִיךְ, נִתְכַּוֵּן לִבְדּוֹק בְּכֻלָּן לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר יַקְדִּים לִמְכּוֹר וְאֶת אֲשֶׁר יוּכַל לְהִתְעַכֵּב יוֹתֵר וְלֹא יִפָּסֵד.

עוֹד לֶהֱיוֹת שֶׁאֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר [אֲשֶׁר] (נָתַן) סְבִיבוֹתֶיהָ [נָתַן בְּתוֹכָהּ], לָזֶה נִתְחַכֵּם וּפָתַח כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁבְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, כְּדֵי שֶׁכָּל עִיר וָעִיר תִּהְיֶה סְמוּכָה עַל מַה שֶׁלְּפָנֶיהָ, וְאֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ. גַּם לֹא יִצְטָרְכוּ לִטְרֹחַ לְהָבִיא כֻּלָּן מִמָּקוֹם אֶחָד.

גַּם אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִפְתֹּחַ כֻּלָּן, כְּדֵי כְּשֶׁיִּרְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר כָּל הָרִבּוּי לֹא יִרְעָבוּ, כִּי הָרְעָבוֹן יִכָּנֵס בְּלֵב אָדָם כְּשֶׁיִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ מַחְסוֹר, וּכְשֶׁיִּרְאוּ כָּל אוֹצָרוֹת הַנִּפְתָּחוֹת יִתְקָרֵר חוֹם הָרָעָב שֶׁבְּלִבָּם בּוֹעֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן מוֹדִיעַ הַכָּתוּב ״וַיֶּחֱזַק הָרָעָב״ וְלֹא הוֹעִיל בָּהֶם לְצַד חוֹזֶק הָרָעָב.