בְּרֵאשִׁית מ״א · מ״ט

עד כי חדל לספר. עַד כִּי חָדַל לוֹ הַסּוֹפֵר לִסְפֹּר, וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר:

כי אין מספר. לְפִי שֶׁאֵין מִסְפָּר, וַהֲרֵי כִי מְשַׁמֵּשׁ בְּלְשׁוֹן דְּהָא:

וּכְנַשׁ יוֹסֵף עִיבוּרָא כְּחַלָּא דְיַמָּא סַגִּי לַחֲדָא עַד דִּי פְסַק לְמִמְנֵי אֲרֵי לֵית מִנְיָן

אֵין מִסְפָּר. לֹא הָיָה עוֹד מִסְפָּר נִקְרָא בְּשֵׁם בְּאֹפֶן שֶׁיְּצֻיַּר בַּנֶּפֶשׁ:

עַד כִּי חָדַל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: חָדְלוּ לִסְפֹּר אוֹצְרֵי הַתְּבוּאָה אֲשֶׁר לְיוֹסֵף, לְצַד כִּי אֵין מִסְפָּר מֵהַמְּבִיאִים, שֶׁלֹּא הָיוּ סוֹפְרִים לְצַד טֹרַח שָׁבַת מַדְהֵבָה וְלֹא מָדְדוּ אֶת אֲשֶׁר יָבִיאוּ. וַהֲגַם שֶׁהָיוּ מְבִיאִין חֹמֶשׁ, לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּאָמְרוֹ ״וְחִמֵּשׁ״, אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מְחַלְּקִים הַתְּבוּאָה לַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים וְנוֹתְנִים חֵלֶק אֶחָד, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים כַּמָּה עוֹלֶה לַחֶשְׁבּוֹן הַמּוּבָא. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב: ״עַד כִּי חָדַל סוֹפְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר״ לַתְּבוּאָה מֵהַמְּבִיאִים, וְיִצְטָרֵךְ לִסְפֹּר הַפְּרָט וּלְצָרֵף הַחֶשְׁבּוֹן, לָזֶה חָדַל לִסְפֹּר.