בְּרֵאשִׁית מ״א · מ״ז

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃

במילים פשוטות

ותעש הארץ בשבע שני השובע לקמצים. רש״י מבאר ש״ותעש הארץ״ כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה, ו״לקמצים״ - קומץ על קומץ, יד על יד היו אוצרים. הרמב״ן מבאר על פי אונקלוס ״לאוצרין״, שהחפירות העשויות בארץ לאוצר. אונקלוס מתרגם ״וכנשו דיירי ארעא... עיבורא לאוצרין״. הפסוק מתאר את התגשמות פתרון יוסף: הארץ מוציאה יבול בשפע רב בשנות השובע, והתבואה נאספת בכמויות גדולות. תיאור זה פותח את שלב מימוש התוכנית - איסוף העודף העצום שיעמוד לימי הרעב.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ותעש הארץ. כְּתַרְגּוּמוֹ, וְאֵין הַלָּשׁוֹן נֶעֱקָר מִלְּשׁוֹן עֲשִׂיָּה:

לקמצים. קֹמֶץ עַל קֹמֶץ, יָד עַל יָד, הָיוּ אוֹצְרִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּכְנָשׁוּ דָיְרֵי אַרְעָא בִּשְׁבַע שְׁנֵי שׂוֹבְעָא עִיבוּרָא לְאוֹצָרִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

לִקְמָצִים קֹמֶץ עַל קֹמֶץ יָד עַל יָד הָיוּ אוֹצְרִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"א:מ"ז). וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"א:מ"ז) "לְאוֹצְרִין", כִּי הַחֲפִירוֹת הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ לְאוֹצָר אוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים יִקָּרְאוּ קְמָצִים, "בְּאַחַת הַפְּחָתִים" (שמואל ב יז ט) תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "בַּחֲדָא מִן קֻמְצַיָּא", וְכֵן כָּל פַּחַת (ישעיה כד יז יח) תִּרְגֵּם "קֻמְצָא", וְהוּא קָרוֹב מִן "חוֹפֵר גּוּמָּץ" (קהלת י ח), כִּי הַגִּימֶ"ל תְּשַׁמֵּשׁ בְּכָאן כְּמוֹ קוּ"ף כַּאֲשֶׁר תְּשַׁמֵּשׁ כְּמוֹ כָּ"ף בְּ"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שיר השירים ז ג) מִן "מָסְכָה יֵינָהּ" (משלי ט ב), "וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ" (תהלים פ טז) שֶׁהוּא כְּמוֹ "גַּנָּה" (ישעיהו א ל), "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם" (בראשית ח':ב') כְּטַעַם וַיִּסָּגְרוּ, "עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם" (יחזקאל כט יד), "מְכֹרֹתַיִךְ וּמוֹלְדוֹתַיִךְ" (שם טז ג), "וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם" (ישעיהו יט ד) - הַכָּ"ף וְהַגִּימֶ"ל בָּהֶם שָׁוִים, וְיִשְׁתַּוּוּ הַקּוּ"ף וְהַכָּ"ף תָּמִיד, כְּמוֹ "קוֹבַע" (שמואל א יז לח) "וְכוֹבַע" (יחזקאל כז י), "תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (קהלת יב ט) כְּמוֹ "מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ ה'" (ישעיהו מ יג), וְרַבּוֹתֵינוּ יֹאמְרוּ מִלְּשׁוֹן קִשּׁוּט - תַּכְשִׁיטִים (שבת סג), וּתְקַשֵּׁט (ירושלמי כתובות פ"ו ה"ג), וְכֵן "וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבֹר מִן הָעִיר" (שמואל ב טו כד), אָמַר בּוֹ הַתַּרְגּוּם "וַאֲקִימוּ יָת אֲרוֹנָא", עֲשָׂאוֹ כְּמוֹ "וַיַּצִּיגוּ", וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמואל ב ו יז) "וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ" מִלְּשׁוֹן "אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ" (בראשית ל"ג:ט"ו), "וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ" (בראשית מ"ג:ט'):

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ותעש הארץ - הוציאה הרבה תבואה. כמו: ועשת את התבואה לשלש השנים.

לקמצים - בקנה אחד מלא קומץ שבלים ולכך היה השבע גדול.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לִקְמָצִים. בְּכָל שִׁבֹּלֶת עָשְׂתָה קְמָצִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל