בְּרֵאשִׁית מ״א · כ״ז

וּשְׁבַע תּוֹרְתָּא חֲסִיכָתָא וּבִישָׁתָא דְסָלְקָן בַּתְרֵיהוֹן שְׁבַע שְׁנִין אִנּוּן וּשְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא לָקְיָתָא דִּשְׁקִיפָן קִדּוּם יְהֶוְיָן שְׁבַע שְׁנֵי כַפְנָא

יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב בַּעֲבוּר שֶׁהַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֵינֶנּוּ חִדּוּשׁ גָּדוֹל כִּי הוּא כְּגַן ה' (בראשית י"ג:י'), הִזְכִּיר תְּחִלָּה פִּתְרוֹן הָרָעוֹת, כִּי הוּא הַחִדּוּשׁ וְתוֹעֶלֶת הַחֲלוֹם, כִּי הָאֱלֹהִים בְּרַחֲמִים הֶרְאָה לְפַרְעֹה הָרָעָב לְהַחֲיוֹת לִפְלֵיטָה גְּדוֹלָה. וְזֶה טַעַם "וַתְּחִילֶּנָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף" (בראשית מ"א:נ"ד), כִּי לֹא נוֹדַע דְּבָרוֹ רַק בִּשְׁנוֹת הָרָעָב:

יהיו שבע שני רעב פתח ברעב תחלה ואחר כך בשובע הראה לו המכה והרפואה שהרי כל החלום לא בא אלא לעשות תקנה על הרעב.

יִהְיוּ שְׁנֵי רָעָב. הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי וְגוֹ׳. יֵשׁ כָּאן סָפֵק לָמָּה הִתְחִיל יוֹסֵף הַפִּתְרוֹן בִּשְׁנֵי הָרָעָב, הָיָה לוֹ לְהַתְחִיל בְּפִתְרוֹן שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע הַקּוֹדְמִים לִשְׁנֵי הָרָעָב, וְעוֹד קָשֶׁה מַה שֶּׁאָמַר ״הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי״, כְּאִלּוּ הוֹכִיחַ דְּבָרָיו לְקַיֵּם פִּתְרוֹנוֹ, וּמָה הוֹכָחָה יֵשׁ כָּאן? וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: שֶׁיּוֹסֵף שָׁפַט בְּשִׂכְלוֹ שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי שָׂבָע וּשְׁנֵי רָעָב, לְפִי שֶׁרָאָה עִנְיַן אֲכִילָה בַּפָּרוֹת וּבְלִיעָה בַּשִּׁבֳּלִים, שֶׁאָכְלוּ וּבָלְעוּ הָרָעוֹת אֶת הַטּוֹבוֹת. וְעִקַּר הַהוֹכָחָה הָיְתָה מִן הַשִּׁבֳּלִים דַּוְקָא, כִּי מִן אֲכִילַת הַפָּרוֹת לֹא יָכוֹל לְהוֹכִיחַ כְּלוּם שֶׁמְּדַבֵּר בִּשְׁנֵי שׂוֹבַע וְרָעָב, כִּי אוּלַי יִתְקַיֵּם הַחֲלוֹם מַמָּשׁ, שֶׁשֶּׁבַע פָּרוֹת כְּחוּשׁוֹת יֹאכְלוּ שֶׁבַע פָּרוֹת שְׁמֵנוֹת, אוֹ שֶׁמָּא פִּתְרוֹנוֹ שֶׁשִּׁבְעָה אֲנָשִׁים רְשָׁעִים דַּלִּים וְרֵיקִים יֹאכְלוּ אֶת שִׁבְעָה אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וְטוֹבִים, אוֹ אֶת מָמוֹנָם אוֹ אֶת גּוּפָם, כִּי זֶה בְּנִמְצָא שֶׁרָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק א יג) ״בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ״.

אָמְנָם אַחַר שֶׁסִּפֵּר לוֹ עִנְיַן בְּלִיעַת הַשִּׁבֳּלִים, הִנֵּה בְּלִיעָה זוֹ אִי אֶפְשָׁר לָהּ לְהִתְקַיֵּם, כִּי הַשִּׁבֳּלִים בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הַצּוֹמַחַת אֵין בָּהֶם רוּחַ חַיִּים שֶׁיּוּכְלוּ לִבְלוֹעַ הָאַחַת אֶת חֲבֶרְתָּהּ, וְאַף אִם נֹאמַר שֶׁהוּא מָשָׁל וְדִמְיוֹן, מִכָּל מָקוֹם אֵין מַרְאִין לְאָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּנִמְצָא כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאֵין מַרְאִין לְאָדָם פִּילָא דְּעָיֵיל בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא. וּמִזֶּה שָׁפַט בְּשִׂכְלוֹ שֶׁאֵין זֶה בְּלִיעָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כִּלָּיוֹן שֶׁל שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב שֶׁיְּכַלּוּ וִיבַלּוּ וִיבַלְּעוּ אֶת שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. עַל כֵּן הִתְחִיל יוֹסֵף בְּפִתְרוֹן שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הָרָעִים לוֹמַר כִּי הֵמָּה יְבַלְּעוּ וְיַשְׁחִיתוּ אֶת שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְפָתְרָם בְּעִנְיָן אַחֵר, וְהֵמָּה בִּנְיָן אָב עַל כָּל פְּרָטֵי הַחֲלוֹם, מֵאַחַר שֶׁנִּרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁהַכֹּל חֲלוֹם אֶחָד הוּא. וּכְמוֹ שֶׁשֶּׁבַע שִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת וְהָרָעוֹת הֵם שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, כָּךְ הַמְּלֵאוֹת הֵם שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע, וְכֵן הוּא עִנְיַן הַפָּרוֹת.

וּלְפִי שֶׁעִקַּר הַהוֹכָחָה שֶׁעָשָׂה יוֹסֵף עַל כָּל הַפִּתְרוֹן הָיָה מִן שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת וּמִבְּלִיעָתָן שֶׁבָּלְעוּ אֶת הַטּוֹבוֹת, עַל כֵּן אָמַר אַחַר שֶׁאָמַר יִהְיוּ שְׁנֵי רָעָב, ״הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה לְפַרְעֹה״ (בראשית מא:כח), כִּי בָּזֶה הָיְתָה דַּעְתִּי חֲלוּקָה מִן הַחַרְטֻמִּים, כִּי הֵמָּה פָּתְרוּ הַחֲלוֹם עַל הַדְּבָרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, כְּגוֹן כְּבִישַׁת הָאִפַּרְכִיּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְכֵן עִנְיַן הַבָּנוֹת עַל יְדֵי מַלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן, וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אֵינוֹ נַעֲשֶׂה כָּל כָּךְ בִּמְהִירוּת כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ. וְעִנְיַן הַפַּרְנָסָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ לֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, כִּי אַרְבָּעָה מַפְתְּחוֹת בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְסִימָנָם מַפְתֵּחַ: מָטָר, פַּרְנָסָה, תְּחִיָּה, חַיָּה. עַל כֵּן אָמַר יוֹסֵף בְּפֶתַח דְּבָרָיו עַל מַה שֶּׁאָמַר פַּרְעֹה ״וְאֵין מַגִּיד לִי״, אָמַר יוֹסֵף ״חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא״ (בראשית מא:כה), וְהֻצְרַךְ לָתֵת טַעַם מִיָּד עַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם, וְאָמַר ״אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה״ (בראשית מא:כה), כִּי פִּתְרוֹנָם מֵעִנְיַן הַדְּבָרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ לֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, עַל כֵּן נִשְׁנָה הַחֲלוֹם, כִּי כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשֶׂה בִּמְהִירוּת. וְאַחַר כָּךְ אָמַר יוֹסֵף דָּבָר זֶה מְפֹרָשׁ בְּיוֹתֵר, וְאָמַר עַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם וְגוֹ׳, ״כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ״ (בראשית מא:לב). וְעַל כֵּן אָמַר יוֹסֵף ״הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה״ וְגוֹ׳ (בראשית מא:כח), כְּבָר הִקְדַּמְתִּי לְךָ לוֹמַר שֶׁחֲלוֹם זֶה הוּא מִן הַדְּבָרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל עֲדַיִן לֹא הוֹכַחְתִּי שֶׁיִּהְיֶה כִּדְבָרַי, שֶׁיְּהֵא כָּל הַפִּתְרוֹן מֵעִנְיַן שֹׂבַע וּפַרְנָסָה וּמָזוֹן, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי רוֹאֶה עִנְיַן בְּלִיעַת הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפָתְרוֹ כִּי אִם עַל עִנְיַן שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אִם כֵּן מִכָּאן הוֹכָחָה לִדְבָרַי, וְהוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי שֶׁאֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, דְּהַיְנוּ עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה, הֶרְאָה לְפַרְעֹה, כְּדֵי שֶׁיְּתַקֵּן עִנְיַן הָרָעָב, כִּי סִפֵּק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר וּבָרוּר.

וּמַה שֶּׁאָמַר ״וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה״. הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״וְעַתָּה״ לְפִי שֶׁמְּמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ, עַל כֵּן אָמַר ״וְעַתָּה״, הַיְינוּ תֵּכֶף וּמִיָּד יֵרֶא פַרְעֹה. וּמַה שֶּׁהִקְשָה הָרַמְבַּ״ן ״הֲלַיּוֹעֵץ נְתָנוֹ לַמֶּלֶךְ״ כוּ׳, נִרְאֶה לִי שֶׁזֶּה מֵעֵין הַפִּתְרוֹן, שֶׁהֲרֵי הִרְחִיק פִּתְרוֹן הַחַרְטֻמִּים בַּעֲבוּר שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לָמָּה הֶרְאָה ה׳ דַּוְקָא לְפַרְעֹה כָּזֹאת, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה (בראשית מא:כה). עַל כֵּן אָמַר בְּפִתְרוֹנוֹ שֶׁלְּכָךְ הֶרְאָה ה׳ לְפַרְעֹה דַּוְקָא, כִּי שֶׁיֵּרֶא אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן לְתַקֵּן פִּרְצָה זוֹ.

יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. טַעַם שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן עַל שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע, לְצַד שֶׁגַּם בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ שְׁנֵי שָׂבָע וְאֵין דָּבָר חָדָשׁ כָּל כָּךְ, אֶלָּא שֶׁיִּתְרַבֶּה הַשָּׂבָע כְּאָמְרוֹ (בראשית מא:כט) ״שָׂבָע גָּדוֹל״ שֶׁהַחִדּוּשׁ הוּא הֱיוֹת הַשָּׂבָע גָּדוֹל, לָזֶה לֹא אָמַר אֶלָּא דָּבָר חָדָשׁ מֻפְלָא שֶׁהוּא שְׁנֵי רָעָב.

עוֹד נִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁהַשָּׂבָע אֵינוֹ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ תִּקּוּן שְׁנֵי רָעָב, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לְבַסּוֹף שֶׁצִּוָּה לִלְקֹט תְּבוּאוֹת שְׁנֵי שָׂבָע לִשְׁנֵי רָעָב, לָזֶה לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא שְׁנֵי הָרָעָב כִּי הוּא עִקַּר הוֹדָעַת הַחֲלוֹם אֵלָיו.