בְּרֵאשִׁית מ״א · כ״ג

צנמות. צוּנְמָא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי סֶלַע, הֲרֵי הֵן כְּעֵץ בְּלִי לִחְלוּחַ וְקָשׁוֹת כְּסֶלַע, וְתַרְגּוּמוֹ נָצָן לָקְיָן, נָצָן - אֵין בָּהֶם אֶלָּא הַנֵּץ, לְפִי שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ מִן הַזֶּרַע:

וְהָא שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא נָצָן לָקְיָן שְׁקִיפָן קִדּוּם צָמְחָן בַּתְרֵיהוֹן

צנומות. אין לו חבר במקרא, וטעמו כמו ריקות, וי"א שפירושו צלמים כי כן בלשון ישמעאל:

צְנוּמוֹת דַּקּוֹת צוּנְמָא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי סֶלַע, הֲרֵי הֵן כְּעֵץ בְּלֹא לִחְלוּחַ וְקָשׁוֹת כְּסֶלַע, וְתַרְגּוּמוֹ "נָצַן לָקְיָן", נָצַן - אֵין בָּהֶן אֶלָּא הַנֵּץ לְפִי שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ מִן הַזֶּרַע, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"א:כ"ג). וְהַשִּׁבֳּלִים בְּעֵת שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ מִן הַזֶּרַע אֵין בָּהֶן נֵץ, וְכֵן פַּרְעֹה לֹא רָאָה אוֹתָן בְּעֵת הֱנֵצָן כִּי מְלֵאוֹת וְטוֹבוֹת וְדַקּוֹת וּשְׁדוּפוֹת קָדִים רָאָה אוֹתָן, וְכֵן צְנוּמוֹת שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ סְלוּעוֹת מִלְּשׁוֹן צוּנְמָא אֵינוֹ נָכוֹן, וְהַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵינָם קָשׁוֹת כַּסֶּלַע, אֲבָל פֵּרוּשׁ צְנוּמוֹת - פְּרוּדוֹת לַחֲתִיכוֹת הַרְבֵּה, וְהוּא לְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ (ברכות לט), פַּת הַצְּנוּמָה בַּקְּעָרָה מְבָרְכִין עָלֶיהָ הַמּוֹצִיא, פַּת הַחֲתוּכָה, וְהוּא הַפַּת שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ חֲתִיכוֹת וְנוֹתֵן הַמָּרָק עָלָיו בַּקְּעָרָה וְאוֹכְלוֹ חֲתִיכָה חֲתִיכָה בְּלֹא בְּצִיעָה אַחֶרֶת, וְהוּא לְשׁוֹן הַתַּרְגּוּם גַּם כֵּן שֶׁאָמַר "נָצַן" לְשׁוֹן חִתּוּךְ וְחֶסְרוֹן, מִמָּה שֶׁאָמְרוּ הֵם ז"ל (ב"ב נד), מֻלְיָא בְּמֻלְיָא נַצָּא בְּנַצָּא לָא הָוְיָא חֲזָקָה, שְׁקַל מֻלְיָא וּשְׁדָא בְּנַצָּא הָוְיָא חֲזָקָה. הַמָּקוֹם שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ שְׁלֵם הֶעָפָר נִקְרָא מַלְיָא, וְשֶׁהוּא חֲסַר הֶעָפָר וּבוֹ חֶסְרוֹן נִקְרָא נַצָּא, אַף כָּאן הֵפֶךְ מְלֵאוֹת - צְנוּמוֹת, וְנָצַן הֵפֶךְ מְלֵאָן. וְהָעִנְיָן כִּי לֹא הָיוּ הַשִּׁבֳּלִים מְלֵאוֹת הַגַּרְגְּרִים, אֲבָל הָיָה בָּהֶם מְקוֹמוֹת חֲסֵרִים אֵין בָּהֶם גַּרְגְּרִים, וּמָקוֹם אַחֵר גָּבוֹהַּ שֶׁבּוֹ הַגַּרְגְּרִים שֶׁלָּקוּ וְהֵם רַקּוֹת, וּלְכָךְ אָמַר יוֹסֵף בִּמְקוֹם צְנוּמוֹת רַקּוֹת, כִּי הָיוּ בָּהֶן מְקוֹמוֹת רֵקִים אֵין בָּהֶם גַּרְגְּרִים כְּלָל:

צנומות - פתרונו לפי עניינו ואין לו חבר במקרא. ויש לומר, כי לשון צונמא שבתלמוד הוא קשים כאבן בלא ליחלוח.