בְּרֵאשִׁית מ׳ · י״א

ואשחט. כְּתַרְגּוּמוֹ וַעֲצָרִית, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה:

וְכַסָּא דְפַרְעֹה בִּידִי וּנְסִיבַת יָת עִנְּבַיָּא וְעַצָרִית יָתְהוֹן לְכַסָּא דְפַרְעֹה וִיהָבִית יָת כַּסָּא עַל יְדָא דְפַרְעֹה

ואשחט אותם. כמו שוחטי הילדים (ישעי' נז ה) ולא כאשר פי' הגאון:

וָאֶשְׂחַט - כתרגומו.

וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי. בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פח ה) אָמְרוּ: מִכָּאן תִּקְּנוּ חֲכָמִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּפֶסַח, כְּנֶגֶד אַרְבַּע פְּעָמִים ״כּוֹס״ שֶׁנִּזְכְּרוּ כָּאן. וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ: מַה הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר הַמַּשְׁקִים בָּזֶה, וּמַה עִנְיַן אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל פֶּסַח לַחֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים? וְנִרְאֶה לִי, כִּי יָדוּעַ שֶׁשְּׁתִיַּת הַכּוֹס מוֹרָה עַל הַתְּשׁוּעָה מֵאֵיזוֹ צָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קטז יג) ״כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא״, וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל פֶּסַח יוֹכִיחוּ. וְכָל שָׁבוּי סְבָבוּהוּ אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת הָרָעוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ בְּסֵפֶר יִרְמְיָה (ירמיה טו ב): ״כֹּה אָמַר ה׳ אֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי״. וּבְבָבָא בַּתְרָא (ח:) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְאֻחָר בַּפָּסוּק קָשֶׁה מִשֶּׁלְּפָנָיו כוּ׳, עַד ״שְׁבִי״ - כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ. כִּי בְּיָדוֹ שֶׁל אֲדוֹנוֹ לְיַסְּרוֹ בַּחֶרֶב, וְלַהֲמִיתוֹ, וּלְהַרְעִיבוֹ, וּלְעַנּוֹתוֹ בְּעִנְיַן בֵּית הַסֹּהַר. וְנִמְצָא שֶׁכָּל שָׁבוּי שֶׁבְּבֵית הַבּוֹר, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, דִּין הוּא שֶׁיִּשְׁתֶּה אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁשְּׁבִי כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ, אִם כֵּן בִּיצִיאָתוֹ מִשָּׁם מִבֵּית הַסֹּהַר הוּא נִצּוֹל מֵאַרְבַּעְתָּן. עַל כֵּן נִזְכַּר בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים אַרְבַּע פְּעָמִים לְשׁוֹן ״כּוֹס״, כִּי הֶרְאָה לוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁיֵּצֵא מִן בֵּית הַבּוֹר וְיִהְיֶה נִצּוֹל מֵאַרְבַּע רָעוֹת אֵלּוּ, וְיִהְיֶה רָאוּי לִשְׁתּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה. וְאִם כֵּן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכָּאן שֶׁבְּפֶסַח חַיָּב כָּל אָדָם לִשְׁתּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת, כִּי יִשְׂרָאֵל הָיוּ גַּם כֵּן שְׁבוּיִים בְּמִצְרַיִם, וְהַשָּׁבוּי כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּשְׁתּוּ אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה כְּנֶגֶד הַהַצָּלָה מֵאַרְבַּעְתָּן, כִּי לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּצְרַיִם, כִּי אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר. וּמִכָּאן שָׁפַט יוֹסֵף בְּשִׂכְלוֹ שֶׁשַּׂר הַמַּשְׁקִים יֵצֵא מִבֵּית הַסֹּהַר וְיוּשַׁב עַל כַּנּוֹ, אֲבָל שַׂר הָאוֹפִים לֹא רָאָה בוֹ דָּבָר הַמּוֹרֶה עַל גְּאוּלָּתוֹ וְעַל פְּדוּת נַפְשׁוֹ.

וְאוּלַי זֶהוּ כַּוָּנַת רז״ל, בְּמַה שֶּׁדָּרְשׁוּ (חולין צב) ״וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָה שָׂרִיגִים״ (בראשית מ:י) - שְׁלֹשָה שָׂרֵי גוֹיִם כוּ׳, אוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב כוּ׳, וְנִדְרְשׁוּ בְּכַמָּה פָּנִים שׁוֹנִים עַל הַצְלָחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמַה הֶרְאוּ לְשַׂר הַמַּשְׁקֶה בָּזֶה, אֶלָּא שֶׁכָּל אֵלּוּ סִבַּת גְּאוּלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִבֵּית הַשְּׁבִי, וּגְאוּלָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יוֹסֵף הָיְתָה עַל יְדֵי שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְעַל יָדוֹ זָכָה יוֹסֵף לְכָל הַיִּעוּדִים הָהֵם, וְקַל לְהָבִין.