בְּרֵאשִׁית מ׳ · י׳

וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָׂרִיגִ֑ם וְהִ֤וא כְפֹרַ֙חַת֙ עָלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים׃

במילים פשוטות

בגפן שלושה שריגים, והיא כפורחת - עלתה נצתה והבשילו אשכולותיה ענבים. רש״י מבאר ש״שריגים״ הם זמורות ארוכות, ומתאר את השלבים: תחילה נדמתה כפורחת, אחר כך עלתה הנצה ונעשו סמדר, ולבסוף הבשילו והיו ענבים. אבן עזרא מבאר ״עלתה נצה״ כמו ״הנצו הרמונים״, ו״הבשילו״ היפך הבוסר. אונקלוס מתרגם את שלבי הצמיחה. התיאור המהיר של הצמיחה וההבשלה - מגפן ריקה עד ענבים בשלים - הוא לב החלום, ויוסף יראה בו רמז לשלושה ימים עד שיושב שר המשקים על כנו.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שריגם. זְמוֹרוֹת אֲרוּכוֹת, שֶׁקּוֹרִין ווידי"ץ בְּלַעַז:

והוא כפרחת. דּוֹמֶה לְפוֹרַחַת וְהִיא כְפוֹרַחַת - נִדְמָה לִי בַּחֲלוֹמִי כְאִלּוּ הִיא פוֹרַחַת, וְאַחַר הַפֶּרַח עָלְתָה נִצָּה, וְנַעֲשׂוּ סְמָדַר, אשפנ"יר בְּלַעַז, וְאַחַר כָּךְ הִבְשִׁילוּ, וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלְבִין עַ"כַּ תַּרְגּוּם שֶׁל פּוֹרַחַת נֵץ גָּדוֹל מִפֶּרַח כְּדִכְתִיב וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה (ישעיהו י"ח), וּכְתִיב וַיֹּצֵא פֶרַח, וַהֲדַר וַיָּצֵץ צִיץ (במדבר י"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבְגוּפְנָא תְּלָתָא שִׁבְשִׁין וְהִיא כַד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלְבִין וַאֲנִיצַת נֵץ בַּשִּׁילוּ אִתְכְּלָתָהָא עִנְּבִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

עלתה נצה. כמו "הנצו הרמונים" (ש"ה ז יג):

הבשילו אשכלותיה. הפך הבוסר, וכמוהו כי בשל קציר (יואל ד יג), ואם הם שני בנינים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ דּוֹמָה לְפוֹרַחַת, "וְהִיא כְפוֹרַחַת", נִדְמָה לִי בַּחֲלוֹמִי כְּאִלּוּ הִיא פּוֹרַחַת, וְאַחַר הַפֶּרַח "עָלְתָה נִצָּהּ", נַעֲשׂוּ סְמָדַר, וְאַחַר כָּךְ "הִבְשִׁילוּ", "וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלַבִּין", עַד כָּאן תַּרְגּוּם שֶׁל פּוֹרַחַת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ':י'). וְאֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁאִם הָיָה מְדַבֵּר כִּמְדַמֶּה מִפְּנֵי שֶׁהֵם דִּבְרֵי חֲלוֹם, הָיָה אוֹמֵר וְהִנֵּה כְגֶפֶן לְפָנַי וּבַגֶּפֶן כִּשְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים, וְהַכָּ"ף הַזּוֹ אֵינָהּ בַּחֲלוֹם שַׂר הָאוֹפִים וְלֹא בַּחֲלוֹם פַּרְעֹה, וְלָמָּה יְדַמֶּה בָּזֶה יוֹתֵר מִכָּל הָאֲחֵרִים. אֲבָל יֹאמַר בְּכֻלָּם "וְהִנֵּה", וְהוּא הַדִּמְיוֹן, שֶׁטַּעְמוֹ "כְּאִלּוּ". אֲבָל פֵּרוּשׁ "וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ", שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ הַגֶּפֶן כִּי מִיָּד שֶׁפּוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ וְהִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, וְזֶה לְהוֹרוֹת כִּי מְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ, וּבָזֶה הִכִּיר יוֹסֵף כִּי שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם וְלֹא חֳדָשִׁים אוֹ שָׁנִים, וְחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי בְּיוֹם אֶחָד יִשָּׂא רֹאשׁ שְׁנֵיהֶם, אוֹ בַּעֲבוּר כִּי בְּלַיְלָה אֶחָד חָלְמוּ. וְאֵין צָרִיךְ לְדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה יוֹסֵף יוֹדֵעַ יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה. וּכְזֹאת הַכָּ"ף בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, "וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ" (בראשית ל"ח:כ"ט), "כְּבֹא אַבְרָם" (בראשית י"ב:י"ד), "וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת" (שמואל א ד כ), וְכֵן רַבִּים. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ':י') שֶׁאָמַר "וְהִיא כַּד אַפְרַחַת אַפֵּקַת לַבְלַבִּין" תִּרְגֵּם עָלְתָה - שֶׁהֶעֶלְתָה לוּלְבֵי גְּפָנִים הוֹצִיאָהּ פֶּרַח וְהֶעֶלְתָה לוּלָבִין גְּדוֹלִים וְהֵנֵצוּ וְהִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, כִּי לֹא יָבוֹא לְשׁוֹן עָלְתָה בַּנֵּץ כִּי אֵינֶנּוּ עוֹלֶה:

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כפורחת עלתה נצה - שכן המנהג, ויצץ ציץ ויגמול שקדים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

[הבשילו אשכלתיה לשון הכנת אוכל, לשון גמר].

מקור: ספריא · נחלת הכלל