בְּרֵאשִׁית מ׳ · א׳

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָ֥טְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃

במילים פשוטות

לאחר המאורעות שקדמו, חטאו שני עבדיו הבכירים של מלך מצרים לאדונם - שר המשקים ושר האופים. רש״י מבאר על פי המדרש שהדבר בא ״אחר הדברים האלה״ בכוונה: לפי שאשת פוטיפר הרגילה את הבריות לדבר ביוסף ולגנותו, הביא הקדוש ברוך הוא את סורחנם של אלה, כדי שיפנו הכל אליהם ולא אליו, ועוד כדי שתבוא הרווחה ליוסף על ידיהם. אבן עזרא מבאר ש״חטאו״ עניינו שחטאו כנגד נימוסי המלכות. אונקלוס מתרגם ״סרחו״, כלומר עברו עבירה כלפי אדונם. הפסוק פותח את השתלשלות הדברים שתביא בסופה לגאולת יוסף מבית הסוהר.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אחר הדברים האלה. לְפִי שֶׁהִרְגִּילָה אוֹתָהּ אֲרוּרָה אֶת הַצַּדִּיק בְּפִי כֻלָּם לְדַבֵּר בּוֹ וּלְגַנּוֹתוֹ, הֵבִיא לָהֶם הַקָּבָּ"ה סֻרְחָנָם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁיִּפְנוּ אֲלֵיהֶם וְלֹא אֵלָיו, וְעוֹד שֶׁתָּבֹא הָרְוָחָה לַצַּדִּיק עַל יְדֵיהֶם:

חטאו. זֶה נִמְצָא זְבוּב בְּפַיְילִי פּוֹטֵירִין שֶׁלּוֹ, וְזֶה נִמְצָא צְרוֹר בִּגְלוּסְקִין שֶׁלּוֹ:

והאפה. אֶת פַּת הַמֶּלֶךְ, וְאֵין לְשׁוֹן אֲפִיָּה אֶלָּא בְּפַת, וּבְלַעַז פישטו"ר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין סְרָחוּ שָׁקְיָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְנַחְתּוֹמָא לְרִבּוֹנֵיהוֹן לְמַלְכָּא דְמִצְרָיִם

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

חטאו. חטא מוסר המלוכה,

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאוֹפֶה. עַבְדֵי שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַבְדֵי שַׂר הָאוֹפִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

חטאו משקה מלך מצרים זה ערב מים ביין וזה ערב אבני נתר שחוקות בקמח, פרש״‎י זה נמצא זבוב בפיילי פושרין שלו טע׳‎ סופרים הוא לכתוב פושרין שהרי נכתב בערוך שכוס נקרא בלשון יון פוטירי ופיילי. אלא פשיטא דפוטירין הוא, והכי איתא בב״‎ר שר המשקים זבוב נמצא בתוך פיילי פוטירין שלו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאוֹפֶה. מִתְּחִלָּה קָרָא אוֹתָם ״מַשְׁקֵה״ וְ״אוֹפֶה״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים״ (בראשית מ:ב). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּנְהַג הָעוֹלָם הוּא שֶׁכָּל שַׂר יֵשׁ לוֹ מְשָׁרְתִים לְמַטָּה מִמֶּנּוּ הַמְשָׁרְתִים לַמֶּלֶךְ בְּכָל עֵת, וְהֵמָּה בְּעַצְמָם יְשָׁרְתוּהוּ לִפְרָקִים בִּסְעוּדָה גְּדוֹלָה דֶּרֶךְ כָּבוֹד. וְחֵטְא זֶה לֹא חָטְאוּ הַשָּׂרִים כִּי אִם מְשָׁרְתֵיהֶם הַמַּשְׁקֶה וְהָאוֹפֶה, וּמִכָּל מָקוֹם הָיָה עִקַּר הַקֶּצֶף עַל הַשָּׂרִים שֶׁהוֹשִׁיבוּ הֶדְיוֹטִים כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא נִזְהֲרוּ בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר אֵצֶל הַחֲלוֹם ״הַמַּשְׁקֶה וְהָאוֹפֶה״ וְלֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״שַׂר״, לְפִי שֶׁלֹּא בָּא לְהוֹרוֹת כִּי אִם מַהוּת הַחֲלוֹם כָּל אֶחָד מֵעִנְיָנוֹ, זֶה מֵעִנְיְנֵי מַשְׁקֶה וְזֶה מֵעִנְיְנֵי אֲפִיָּה.

וְלִי נִרְאֶה לְיַשֵּׁב זֶה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פח ב) פְּלִיגֵי רַבָּנַן וְרַבִּי אֶבְיָתָר. רַבָּנַן אָמְרֵי: זֶה נִמְצָא זְבוּב בְּכוֹס שֶׁלּוֹ, וְזֶה נִמְצָא צְרוֹר בִּגְלוֹסְקָא שֶׁלּוֹ. וְרַבִּי אֶבְיָתָר אוֹמֵר: בִּקְשׁוּ לְהִזְדַּוֵּג לְבִתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ כוּ׳. וְרַשִׁ״י הִסְכִּים לְדִבְרֵי רַבָּנַן. וְנִרְאֶה שֶׁרְאָיָתוֹ מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר ״מַשְׁקֶה״ וְ״אוֹפֶה״ וְלֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״שַׂר״, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה חֶטְאָם תָּלוּי בִּשְׂרָרָתָם. וְחֵטְא זֶה שֶׁבִּקְשׁוּ לְהִזְדַּוֵּג לְבִתּוֹ תָּלוּי בְּלִי סָפֵק בְּמָה שֶׁהָיוּ שָׂרִים וְנִכְבָּדִים, עַל כֵּן בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ וּלְהִזְדַּוֵּג לְבִתּוֹ מִצַּד שֶׁגָּבַהּ לִבָּם עַד לְהַשְׁחִית. לְכָךְ קְרָאָם סְתָם ״מַשְׁקֶה״ וְ״אוֹפֶה״, בֵּין בִּשְׁעַת זְכִירַת הַחֵטְא בֵּין בִּזְכִירַת הַחֲלוֹם, וְטַעַם אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם: לְהוֹרוֹת שֶׁחֶטְאָם הָיָה עַל עִסְקֵי מַשְׁקֶה וַאֲפִיָּה, וְלֹא הָיָה חֵטְא הַתָּלוּי בִּשְׂרָרָתָם. וְכֵן בַּחֲלוֹם קְרָאָם כֵּן, לְהוֹרוֹת שֶׁהַחֲלוֹם הָיָה מֵעִסְקֵי מַשְׁקֶה וַאֲפִיָּה.

וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאוֹפֶה״ (בראשית מ:א), וְקָשֶׁה לְעָרְבִינְהוּ וְלִתְנִינְהוּ ״חָטְאוּ מַשְׁקֵה וְהָאוֹפֶה״, לָמָּה הִכְנִיס ״מֶלֶךְ מִצְרַיִם״ בֵּין הַדְּבֵקִים? אֶלָּא וַדַּאי לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל אֶחָד חָטָא בָּעִנְיָן עַצְמוֹ, זֶה בִּזְבוּב וְזֶה בִּצְרוֹר. וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁפְּשִׁיעַת הַצְּרוֹר גָּדוֹל מִפְּשִׁיעַת הַזְּבוּב, כִּי זְבוּב אוּנְסָא וּצְרוֹר פְּשִׁיעוּתָא. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם״, כִּי אִלּוּ עָשָׂה זֶה לְאָדָם אַחֵר לֹא הָיָה נִקְרָא פּוֹשֵׁעַ, כִּי קָרוֹב לְאֹנֶס הַדָּבָר, אַךְ לַמֶּלֶךְ הוּא פְּשִׁיעָה, כִּי בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר. אֲבָל חֵטְא הָאוֹפֶה הָיָה גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא אֲפִלּוּ אִם הָיָה עוֹשֶׂה כֵן לְאָדָם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מֶלֶךְ, לְכָךְ נֶאֱמַר סְתָם ״וְהָאוֹפֶה״ וְלֹא אָמַר ״אוֹפֶה מֶלֶךְ מִצְרַיִם״. וּ״פַרְעֹה קָצַף עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים״ (בראשית מ:ב) - הִזְכִּיר לְשׁוֹן שְׂרָרָה אֵצֶל הַקֶּצֶף, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמְּדַקְדֵּק עִם אָדָם אַחֵר, כָּךְ שָׂרִים אֵלּוּ, מִצַּד הֱיוֹתָם שָׂרִים וּקְרוֹבִים לַמֶּלֶךְ בְּיוֹתֵר, הָיָה לָהֶם לְהִזָּהֵר בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ. וְאִלּוּ הָיוּ הֶדְיוֹטִים לֹא יָצָא עֲלֵיהֶם הַקֶּצֶף כָּל כָּךְ, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל