אֵ֣ין ׀ שַׂ֣ר בֵּית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כׇּל־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהֹוָ֥ה מַצְלִֽיחַ׃ {פ}

שׂר בית הסוהר לא היה רואה את כל מאומה בידו של יוסף, באשר ה' אתו, ואשר הוא עושׂה ה' מצליח. רש״י מבאר ש״באשר ה' אתו״ פירושו בשביל שה' אתו. הפסוק חותם את הפרק באותו רעיון שפתח אותו: הצלחת יוסף בכל אשר הוא עושׂה נובעת מנוכחות ה' עמו. שׂר בית הסוהר נתן ביוסף אמון מוחלט ולא בדק אחר מעשׂיו, בדיוק כפי שעשׂה פוטיפר בביתו. כך מסתיים הפרק בהדגשת ההשגחה המתמדת שליוותה את יוסף מן הירידה ועד ראשית עלייתו.