בְּרֵאשִׁית ד׳ · ט״ו

לכן כל הורג קין. זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁקִּצְּרוּ דִּבְרֵיהֶם וְרָמְזוּ וְלֹא פֵרְשׁוּ, לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן לְשׁוֹן גְּעָרָה, כֹּה יֵעָשֶׂה לוֹ, כָּךְ וְכָךְ עָנְשׁוֹ וְלֹא פֵּרֵשׁ עָנְשׁוֹ:

שבעתים יקם. אֵינִי רוֹצֶה לְהִנָּקֵם מִקַּיִן עַכְשָׁו, לְסוֹף שִׁבְעָה דוֹרוֹת אֲנִי נוֹקֵם נִקְמָתִי מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲמֹד לֶמֶךְ מִבְּנֵי בָּנָיו וְיַהַרְגֵהוּ, וְסוֹף הַמִּקְרָא שֶׁאָמַר שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם, וְהִיא נִקְמַת הֶבֶל מִקַּיִן, לִמְּדָנוּ שֶׁתְּחִלַּת מִקְרָא לְשׁוֹן גְּעָרָה הִיא, שֶׁלֹּא תְהֵא בְרִיָּה מַזִּיקַתּוּ, וְכַיּוֹצֵא בוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר (שמואל ב ה'), וְלֹא פֵּרֵשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ, אֲבָל דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּרֶמֶז כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְיִקְרַב אֶל הַשַּׁעַר וְיִכְבְּשֶׁנּוּ וְאֶת הָעִוְרִים וגו', וְגַם אוֹתָם יַכֶּה עַל אֲשֶׁר אָמְרוּ הָעִוֵּר וְהַפִּסֵּחַ לֹא יָבֹא דָוִד אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת - הַמַּכֶּה אֶת אֵלּוּ אֲנִי אֶעֱשֶׂנּוּ רֹאשׁ וְשַׂר, כָּאן קִצֵּר דְּבָרָיו, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים פֵּרֵשׁ יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר:

וישם ה' לקין אות. חָקַק לוֹ אוֹת מִשְּׁמוֹ בְּמִצְחוֹ. ס"א דָּבָר אַחֵר, כָּל מוֹצְאִי יַהַרְגֵנִי, הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת, אֲבָל בְּנֵי אָדָם עֲדַיִן לֹא הָיוּ שֶׁיִּירָא מֵהֶם, רַק אָבִיו וְאִמּוֹ, וּמֵהֶם לֹא הָיָה יָרֵא שֶׁיַּהַרְגוּהוּ, אֶלָּא אָמַר עַד עַכְשָׁו הָיָה פַּחְדָּתִי עַל כָּל הַחַיּוֹת כְּמֹ"שֶׁ וּמוֹרַאֲכֶם וְגוֹ', וְעַכְשָׁו בִּשְׁבִיל עָוֹן זֶה לֹא יִירְאוּ מִמֶּנִּי הַחַיּוֹת וְיַהַרְגוּנִי, מִיָּד וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת - הֶחֱזִיר אֶת מוֹרָאוֹ עַל הַחַיּוֹת:

וַאֲמַר לֵהּ יְיָ בְּכֵן כָּלּ קָטִיל קַיִן לְשַׁבְעָא דָּרִין יִתְפְּרַע מִנֵּהּ וְשַׁוִּי יְיָ לְקַיִן אָתָא בְּדִיל דְּלָא לְמִקְטַל יָתֵהּ כָּל דִיִשְׁכְּחֻנֵהּ

שבעתים. עד שבעה דורות, כי אין זאת המלה ארבעה עשר ולא שלש מאות ושלשה וארבעים והעד ואור החמה יהיה שבעתים (ישעי' ל, כו), ואחר כן ביאר הנביא דבריו, ואמר "כאור שבעת הימים"

וטעם יֻקָם שתלקח נקמתו, וכן "לא יקם (שמות כא כא), והטעם כי השם האריך אפו על קין עד שבעה דורות, ואל תתמה לחשוב איך חיה כל אלה השנים והנה שת אחיו חיה עם נח שנים רבות גם יתכן שיקרא זרע קין בשם אביהם כמו ישראל וי"א כי האות קרן ואחרים אמרו שנתן חוזק בלבו והסיר פחדו ממנו והנכון בעיני שהשם עשה לו אות עד שהאמין, והכתוב לא גלה האות:

וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת וְלֹא אָמַר "וַיִּתֵּן" לוֹ הַשֵּׁם אוֹת אוֹ "וַיַּעַשׂ", יוֹרֶה שֶׁשָּׂם לוֹ הָאוֹת קָבוּעַ שֶׁיִּהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד, אוּלַי כְּשֶׁהָיָה נוֹסֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם הָיָה לוֹ אוֹת מֵאֵת הַשֵּׁם מוֹרֶה לוֹ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וּבָזֶה יֵדַע שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ הַהוּא. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ"ב:י"ב) אָמְרוּ כְּעִנְיָן זֶה, רַבִּי אַבָּא אָמַר כֶּלֶב מָסַר לוֹ, כִּי מִפְּנֵי שֶׁהָיָה פַּחְדּוֹ מִן הַחַיּוֹת מָסַר לוֹ אַחַת מֵהֶן שֶׁתֵּלֵךְ לְפָנָיו, וּלְמָקוֹם שֶׁיִּפְנֶה הַכֶּלֶב לָלֶכֶת יֵדַע כִּי שָׁם צִוָּה לוֹ הַשֵּׁם וְלֹא יֵהָרֵג בָּהּ. הִזְכִּירוּ בּוֹ הַחֲכָמִים אוֹת נִבְזֶה כָּרָאוּי לוֹ, אֲבָל הַכַּוָּנָה שֶׁהָיָה עִמּוֹ הָאוֹת תָּמִיד לְהוֹרוֹת לְפָנָיו הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ, כִּי כֵן לְשׁוֹן "וַיָּשֶׂם":

כָּל הוֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם. אֲנִי אוֹמֵר לְכָל מִי שֶׁהוּא מוּכָן לַהֲרֹג קַיִן, שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר שֶׁתִּהְיֶה הַנְּקָמָה עַל חֶטְאוֹ שִׁבְעָה פְּעָמִים פַּעֲמַיִם, כִּי הַמּוּכָן לַהֲרֹג יִקָּרֵא הוֹרֵג, כְּאָמְרוֹ "וְאֶפְרַיִם לְהוֹצִיא אֶל הוֹרֵג בָּנָיו" (הושע ט:יג). וּמִלַּת שִׁבְעָתַיִם תּוֹרֶה שֶׁבַע פְּעָמִים שְׁתֵּי פְּעָמִים, כְּמוֹ "וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם" (משלי ו:לא). גָּזַר אִם כֵּן שֶׁעַל זֹאת הָרְצִיחָה שֶׁהָיְתָה דַּם אָחִיו וּמַחֲצִית הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי אוֹ שְׁלִישִׁיתוֹ, תְּהִי הַנְּקָמָה כְּרוֹצֵחַ שֶׁבַע פְּעָמִים כְּפוּלִים בָּזֶה הָאוֹפֶן, שֶׁיִּהְיֶה מֶשֶׁךְ זְמַן שִׁשָּׁה דּוֹרוֹת נָע וָנָד שֶׁהֵם חַיִּים רָעִים כְּמוֹ הַמָּוֶת אוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרוֹ "אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ" (תהלים נט:יב), וּבְסוֹף יֵהָרֵג בַּדּוֹר הַשְּׁבִיעִי, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לוֹ עַל יְדֵי לֶמֶךְ כְּפִי מַה שֶּׁבָּא בַּקַּבָּלָה:

לכן כל הרג קין לכן שכל כך נכנע קין.

שבעתים יקם לפי פשוטו קין ינקם שבע נקימות מאותו שיהרגנו.

שבעתים לשון שבעה, דוגמא ״‎והכבשה ישלם ארבעתים״‎ (ש״‎ב יב,ו), ואל תתמה על לשון שבעתים שכן דרכו של מקרא כמו ״‎ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם״‎. ״‎כי שבע יפל צדיק וקם״‎, ״‎חצבה עמודיה שבעה״‎, ״‎מזוקק שבעתים״‎.

וישם ה׳‎ לקין אות נתן לו אות והאמין בו אך הכתוב לא גלהו.

לבלתי הכות אתו לפי שעדיין לא הוזהר ולא הותרה על רציחה, ומ״‎מ קנסו גלות.

כל מצאו שום מוצאו, כמו ״‎כל אלמנה ויתום לא תענון״‎.

וַיָּשֶׂם ה׳ לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מוֹצְאוֹ. נֶחְלְקוּ רַזַ״ל בְּמַהוּת אוֹת זֶה מֶה הָיָה. בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה כב:כז) אָמְרוּ: הִזְרִיחַ עָלָיו גַּלְגַּל הַחַמָּה וְכוּ׳. וְקָשֶׁה, אֵיךְ יִתְחַיֵּב מִזְּרִיחַת הַחַמָּה לְבִלְתִּי הַכּוֹת אוֹתוֹ כָּל מוֹצְאוֹ? וּכְפִי שׁוּרַת הַדִּין רְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, וְאֵיךְ יַזְרִיחַ הַחַמָּה עָלָיו? וְנִרְאֶה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב:א) ״אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים, אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ״. כָּךְ קַיִן הָיָה גַּנָּב, כִּי הָיָה גּוֹנֵב דַּעַת עֶלְיוֹנָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּפָרָשָׁה זוֹ (בראשית ד:ט), וְהָיָה הוֹלֵךְ כְּבַמַּחְתֶּרֶת, כִּי הִסְתִּיר ה׳ פָּנָיו מִמֶּנּוּ וְגֹרַשׁ מִן הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה׳ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד, וְגֵרְשׁוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁהַדָּר בָּהּ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ מִצַּד הַסְתָּרַת פָּנָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר״. וְאָז הָיָה דּוֹמֶה לְנִמְצָא בַּמַּחְתֶּרֶת, כִּי הָיָה בּוֹרֵחַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְכָל בּוֹרֵחַ מַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ בַּסֵּתֶר. וְאִם כֵּן פְּשִׁיטָא שֶׁכָּל מוֹצְאוֹ יַהַרְגֵהוּ, כִּי אֵין לוֹ דָּמִים מֵאַחַר שֶׁבַּמַּחְתֶּרֶת מְצָאוֹ. עַל כֵּן הִזְרִיחַ ה׳ עָלָיו הַחַמָּה בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הָלַךְ, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין לוֹ דִּין הַנִּמְצָא בַמַּחְתֶּרֶת כִּי אִם דִּין מִי שֶׁזָּרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, שֶׁדָּמִים לוֹ וְכָל הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרָג עָלָיו, וְזֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ לְבִלְתִּי הַכּוֹת אוֹתוֹ כָּל מוֹצְאוֹ. וְתֵדַע וְתַשְׂכִּיל בִּלְשׁוֹן ״כָּל מוֹצְאִי״ לָמָּה תָּלָה הַדָּבָר בְּמוֹצְאוֹ? פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא יַהַרְגוּ מִי שֶׁלֹּא יִמְצָאֵהוּ! וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כָּל בְּרִיָּה יַהַרְגוּנִי״! אֶלָּא שֶׁהוֹרָה לוֹמַר שֶׁהָיָה יָרֵא פֶּן יִהְיֶה בְּדִין הַנִּמְצָא בַמַּחְתֶּרֶת, כִּי בּוֹ שַׁיָּךְ לְשׁוֹן מְצִיאָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב״. וְעַל יְדֵי זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֵּהוּ כָּל מוֹצְאוֹ בְּמַחְתֶּרֶת זוֹ אֲשֶׁר נִסְתָּר בּוֹ מִצַּד הַבְּרִיחָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

לָכֵן כָּל הוֹרֵג. טַעַם ״לָכֵן״, לֶהֱיוֹת שֶׁהִכִּיר וְיָדַע שֶׁאִם ה׳ לֹא יִשְׁמְרֶנּוּ כָּל מוֹצְאוֹ יַהַרְגֵהוּ, בִּשְׁבִיל מִצְוָה זוֹ רִיחֵם ה׳ עָלָיו וְאָמַר ״כָּל הוֹרֵג״ וְגוֹ׳. וְרָשַׁם ה׳ אוֹת בְּפָנָיו כְּמִשְׁפָּטוֹ הַנָּהוּג בְּעוֹשֶׂה מִצְוָה שֶׁנִּרְשֶׁמֶת בְּמִצְחוֹ לְטוֹבָה אוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּשֶׂם ה׳ לְקַיִן אוֹת, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פרק י״ז) בְּפָסוּק ״וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאוֹת״ (שמות יב:יג), פֵּרוּשׁ לְאוֹת מִצְוָה לָהֶם לִשְׁמִירָה.