וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהֹוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃

עוני מנשוא. בִּתְמִיהָ, אַתָּה טוֹעֵן עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַעֲוֹנִי אִי אֶפְשָׁר לִטְעֹן? (בראשית רבה)

וַאֲמַר קַיִן קֳדָם יְיָ סַגִּי חוֹבִי מִלְּמִשְׁבָּק

גדול עוני מנשוא. ופי' על דעת כל המפרשים שהודה חטאו, ופי' נשוא כטעם סלוח כמו נושא עון (שמות לד ז), ולפי דעתי שהעברים יקראו העקב שכר והעונש הרע הבא בעבור העון חטאת, וכן כי לא שלם עון האמורי (בראשית טו טז) "אם יקרך עון" (ש"א, כח, י), "ויגדל עון בת עמי" (איכה ד ו), והטעם כי זה העונש גדול לא אוכל לסבלו ויורה על אמיתת זה הפי' הפסוק הבא אחריו

ופי' פצתה, פתחה, וכן הבל יפצה פיהו (איוב לה טז):

גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא בִּתְמִיָּה, אַתָּה טוֹעֵן עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַעֲוֹנִי אִי אֶפְשָׁר לִטְעֹן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ד':י"ג) מִבְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ"ב:י"א). וְהַנָּכוֹן בַּפְּשָׁט שֶׁהוּא וִדּוּי, אָמַר אֱמֶת כִּי עֲוֹנִי גָּדוֹל מִלִּסְלֹחַ, וְצַדִּיק אַתָּה ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, אַף עַל פִּי שֶׁעָנַשְׁתָּ אוֹתִי הַרְבֵּה מְאֹד וְהִנֵּה גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי בִּהְיוֹתִי נָע וָנָד וְלֹא אוּכַל לַעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד, הִנֵּה אָנֹכִי מְגֹרָשׁ מִן הָאֲדָמָה וְאֵין מָקוֹם לִמְנוּחָתִי, וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר כִּי לֹא אוּכַל לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן וּמִנְחָה, כִּי בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה כִּי כָל מוֹצְאִי יַהַרְגֵנִי, וְאַתָּה בְּחַסְדְּךָ הָרַבִּים לֹא חִיַּבְתָּ אוֹתִי מִיתָה. וְהָעִנְיָן שֶׁאָמַר לְפָנָיו הִנֵּה חֶטְאִי גָּדוֹל וְהִרְבֵּיתָ עָלַי עֹנֶשׁ, אֲבָל שָׁמְרֵנִי שֶׁלֹּא אֵעָנֵשׁ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁחִיַּבְתָּ אוֹתִי, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאֶהְיֶה נָע וָנָד וְלֹא אֶבְנֶה לִי בַּיִת וּגְדֵרוֹת בְּשׁוּם מָקוֹם, יַהַרְגוּנִי הַחַיּוֹת, כִּי סָר צִלְּךָ מֵעָלַי. הוֹדָה כִּי הָאָדָם אֵינֶנּוּ נִשְׂגָּב וְנִמְלָט בְּכֹחוֹ, רַק בִּשְׁמִירַת עֶלְיוֹן עָלָיו:

גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשׂוֹא. אַחַר שֶׁרָאָה שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ בַּפְּרָטִים בְּהֶחְלֵט, חָשַׁב שֶׁיֵּדַע בְּלִי סָפֵק שֶׁאֵינוֹ שָׁב מֵחֶטְאוֹ בִּהְיוֹתוֹ מִתְחָרֵט אֶלָּא מִפְּנֵי הָעֹנֶשׁ, וְזֶה אַחַר הַהֶפְצֵר שֶׁהֵעִיד בּוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְהוּא מָרָה, וּבָזֶה אָמַר שֶׁלֹּא הָיְתָה לְחֶטְאוֹ תִּקְוַת תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת וּמְגִנָּה עַל הָעֹנֶשׁ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַתָּה, כְּעִנְיַן שָׁאוּל בִּדְבַר עֲמָלֵק בְּאָמְרוֹ לִשְׁמוּאֵל "חָטָאתִי" (שמואל א טו:כד) אַחַר הַהֶפְצֵר וְהַהֶתְעָרוּת שֶׁהֵעִירָהוּ שְׁמוּאֵל לָשׁוּב מֵחֶטְאָתוֹ, וְשֶׁנֶּעֱנַשׁ כָּאָמוּר "וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ" (שמואל א טו:כג).

גדול עוני מנשוא עונש עוני שהטלת עלי לא אוכל לסבול שהרי גרשת אותי וכו׳‎ עוני כמו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום אם יקרך עון בדבר הזה. ד״‎א גדול עוני מנשוא בתמיה הן גרשת אותי ע״‎י שלא תוסיף הארץ לתת כחה לי, אבי חטא לך וגרשתו מגן עדן ונתכפר לו ואותי שגרשת להיות נע ונד היה לך לכפר לי.