בְּרֵאשִׁית ג׳ · כ״ד

וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃ {ס}

במילים פשוטות

ה׳ מגרש את האדם ומשכן ממזרח לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים. רש״י מבאר ש״מקדם לגן עדן״ פירושו במזרחו של גן עדן חוץ לגן, שהכרובים הם מלאכי חבלה, ושלהט החרב המתהפכת נועד לאיים על האדם מלהיכנס עוד לגן. אונקלוס מתרגם בדומה. ספורנו מבאר ש״ויגרש״ נאמר כדי שלא ישוב האדם וזרעו לשם עוד, ושהכרובים הושכנו כדי שלא יפנו בצאתם אל דרך עץ החיים ויאכלו ממנו. חזקוני מבאר שהפסוק אינו כפילות, אלא מלמד שכאשר גירשו את האדם השכין את הכרובים, צורות מפחידות ובידם להט החרב.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, ספורנו, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מקדם לגן עדן. בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל גַּן עֵדֶן חוּץ לַגַּן:

את הכרובים. מַלְאֲכֵי חַבָּלָה:

החרב המתהפכת. וְלָהּ לַהַט לְאַיֵּם עָלָיו מִלִּכָּנֵס עוֹד לַגַּן תַּרְגּוּם לַהַט שְׁנַן, כְּמוֹ שָׁלַף שְׁנָנָא וּבִלְשׁוֹן לַעַז לא"מא וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ, וַאֲנִי אֵינִי בָא אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתָרִךְ יָת אָדָם וְאַשְׁרֵי מִלְּקַדְמִין לְגִינְתָא דְעֵדֶן יָת כְּרוּבַיָּא וְיָת שְׁנַן חַרְבָּא דְּמִתְהַפְּכָא לְמִיטַר יָת אוֹרַח אִילַן חַיָּיא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מקדם. פי' ממזרח, ודע כי כל מה שמצאנו כתוב הוא אמת וכן היה ואין בו ספק, ויש לו סוד, כי מאור השכל, יצא החפץ ומהשני העולה למעלה, כי תנועת החפץ לפנים הוא גם עלה תאנה לאות ונקרא השלישי בשם הבחינה, כי בתחלה יש כח בלי מפעל, והמבין זה הסוד יבין איך יפרד הנהר, וזה סוד גן עדן, וכתנות העור גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיהיה לעולם, והמשכיל יבין כי זה כל האדם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. שֶׁלֹּא יָשׁוּב הוּא וְזַרְעוֹ שָׁם עוֹד.

וַיַּשְׁכֵּן. אָז קוֹדֶם שֶׁיָּצְאוּ:

לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. שֶׁלֹּא יִפְנוּ בְּצֵאתָם אֶל דֶּרֶךְ הָעֵץ הַהוּא וְיֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ׃

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויגרש את האדם לא בא כתוב זה לומר שגרשו הקב״‎ה שכבר נאמר וישלחהו אלא כך פי׳‎ כאשר גרשו השכין הכרובים.

הכרבים צורות מפחידות את רואיהן, ובידם להט החרב המתהפכת שיש לה להט משני צדדיה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל