בְּרֵאשִׁית ל״ט · כ״א

ויט אליו חסד. שֶׁהָיָה מְקֻבָּל לְכָל רוֹאָיו, לְשׁוֹן "כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה" שֶׁבַּמִּשְׁנָה:

וַהֲוָה מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדֵּהּ דְּיוֹסֵף וּנְגַד לֵהּ חִסְדָּא וִיהָבֵהּ לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי רַב בֵּית אֲסִירֵי

בית הסהר. לא נדע אם הוא לשון הקדש, או לשון מצרים בעבור שפי' אחריו ואמר מה הוא, כמו האחשתרנים (אסתר ח, י) שהוא לשון פרס ופי' שהם בני הרמכים:

וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף וַיֵּט וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי בְּהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה עַל הָאָדָם יוּשְׁפַּע הַנִּסְמָךְ מֵהַמַּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ מִמַּה שֶׁבּוֹ, וְיָדוּעַ הוּא חֵן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא כִּי הוּא מְקוֹר הַחֵן, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף״ וּבָזֶה ״וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד״ פֵּרוּשׁ, מִמֵּילָא, וְאָמְרוֹ וַיִּתֵּן חִנּוֹ לֶהֱיוֹת כִּי לֹא תַרְגִּישׁ בְּחִינַת הָרַע בְּמֶתֶק הַחֵן, לָזֶה הוּצְרַךְ ה׳ לְהַרְכִּיב בְּעֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר אֶמְצָעִי לְעָרֵב אֵלָיו חֵן צַדִּיק, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי״ וְגוֹ׳, וְהָבֵן: