וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו הַמִּצְרִֽי׃

וַהֲוָה מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדֵּהּ דְּיוֹסֵף וַהֲוָה גְּבַר מַצְלָח וַהֲוָה בְּבֵית רִבּוֹנֵהּ מִצְרָאָה

וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף. לְהַצִּילוֹ מֵהַמִּתְקוֹמְמִים עָלָיו:

וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ. מַשִּׂיג כָּל תַּכְלִית מְכֻוָּן מִמֶּנּוּ.

וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. עוֹמֵד לְשָׁרֵת בַּחֲדַר אֲדֹנָיו, וְלָשׁוֹן הָיָה כְּמוֹ עָמַד, כְּמוֹ "וְהָיָה שָׁם" (דברים לא:כו), "וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'" (דברים י:ה).

ויהי ה׳‎ את יוסף הוצרך סיוע וסעד כדי שלא יטמע לבין הגוים.

וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. הִזְכִּיר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״וַיְהִי״, לְפִי שֶׁיּוֹסֵף עָלָה שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וְאַחַר כָּךְ נָתַן לוֹ גַּם כֵּן אֲדוֹנָיו שְׁלֹשָׁה מִינֵי מֶמְשָׁלָה כְּפִי תּוֹסֶפֶת הַצְלָחָה שֶׁרָאָה בּוֹ, לְפִיכָךְ הוֹסִיף לוֹ מֶמְשָׁלָה פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ. כִּי מִתְּחִלָּה ״וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף״ - אִתּוֹ לְבַד, וַעֲדַיִן לֹא נִתְפַּשְּׁטָה הַצְלָחָתוֹ לְזוּלָתוֹ. וְאַחַר כָּךְ ״וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ״ - לְזוּלָתוֹ, כִּי ״מַצְלִיחַ״ לְשׁוֹן מַפְעִיל, שֶׁגָּרַם הַצְלָחָה גַּם לַאֲדוֹנָיו, עַד שֶׁהָיָה ה׳ גַּם עִם אֲדוֹנָיו. וְאַחַר כָּךְ ״וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו״ - וַיְהִי ה׳ גַּם בִּבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו. וְכָל כָּךְ דָּבְקָה הַהַצְלָחָה לְרַגְלֵי יוֹסֵף, עַד שֶׁמִּיּוֹסֵף נִתְפַּשְּׁטָה אֶל אֲדוֹנָיו, וּמֵאֲדוֹנָיו אֶל שְׁאָר בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁהָיוּ דָּרִים אֵצֶל אֲדוֹנָיו. נִמְצָא שֶׁגַּם אֲדוֹנָיו הָיָה מַצְלִיחַ לַאֲחֵרִים. ״וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה׳ אִתּוֹ״ - הַיְינוּ אִתּוֹ מַמָּשׁ, עַל זֶה הַשִּׁעוּר הַמֻּפְלָג, עַד שֶׁ״כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר מַה שֶּׁהָאָדוֹן עוֹשֶׂה, ״ה׳ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ״, כִּי מִמֶּנּוּ נִתְפַּשְּׁטָה הַהַצְלָחָה גַּם לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כִּי ה׳ גַּם אִתּוֹ עִם הָאָדוֹן. לְפִיכָךְ ״וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ״ - עָשָׂה אוֹתוֹ פָּקִיד עַל כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, יַעַן כִּי מִן יוֹסֵף בָּאָה לָהֶם הַהַצְלָחָה. ״וְכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ״, כִּי מִן יוֹסֵף בָּאָה הַהַצְלָחָה עַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ.

וַיְהִי בְּבֵית אֲדוֹנָיו וְגוֹ׳. הִנֵּה יְסַדֵּר הַכָּתוּב הַדְּרָגוֹת הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר הֶעֱלָה ה׳ אוֹתוֹ, כִּי מִקּוֹדֶם כְּשֶׁקְּנָאוֹ נְתָנוֹ לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבָדִים הָעוֹבְדִים עֲבוֹדַת חוּץ, כִּי הַגְּדוֹלִים לֹא יַעֲמִידוּ לְשָׁרֵת בְּבָתֵּיהֶם אֶלָּא אֲשֶׁר יִהְיֶה אִישׁ רָאוּי וּמַצְלִיחַ, וְלָזֶה צִוָּה ה׳ אִתּוֹ אֶת הַהַצְלָחָה וּבָזֶה הָיָה בְּבֵית אֲדוֹנָיו הַמִּצְרִי מִשּׁוֹמְרֵי הַבַּיִת, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְהִי בְּבֵית אֲדוֹנָיו וְלֹא בִּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת, וְעוֹד לוֹ מַדְרֵגָה אַחֶרֶת כְּשֶׁרָאָה אֲדוֹנָיו וְגוֹ׳ וַיְשָׁרֶת אוֹתוֹ פֵּרוּשׁ יִחֲדוֹ לְשָׁרֵת אוֹתוֹ בְּיִחוּד, שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה חָשׁוּב וְלֹא יִחְיֶה חַיֵּי צַעַר כְּחַיֵּי הָעֲבָדִים הַשְּׁפָלִים. וְעוֹד לוֹ וַיַּפְקִידֵהוּ עַל בֵּיתוֹ הֲרֵי זֶה קָנָה מַעֲלָה עַל כָּל קִנְיַן אֲדוֹנוֹ. וְעוֹד לוֹ וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְגוֹ׳, וְעוֹד לוֹ שֶׁלֹּא יָדַע אִתּוֹ וְגוֹ׳ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים וְנַעֲשָׂה הוּא שַׁלִּיט, פֵּרוּשׁ מיירדומ״ו בְּלַעַ״ז, בְּכָל קִנְיַן הַמִּצְרִי: