וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂה לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃

ויהי כשמע אדניו וגו'. בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ אָמְרָה לוֹ כֵן, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ, עִנְיְנֵי תַשְׁמִישׁ כָּאֵלֶּה:

וַהֲוָה כַד שְׁמַע רִבּוֹנֵהּ יָת פִּתְגָּמֵי אִתְּתֵהּ דִּי מַלֵּילַת עִמֵּהּ לְמֵימַר כְּפִתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין עֲבַד לִי עַבְדָּךְ וּתְקֵף רָגְזֵהּ

ויחר אפו. ואעפ"י כן לא הרגו כי בספק היה הדבר אצלו:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ אָמְרָה לוֹ "כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ", עִנְיְנֵי תַשְׁמִישׁ כָּאֵלֶּה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ט:י"ט). וְכָךְ אָמְרוּ (בראשית רבה פ"ז:ט'), רַבִּי אַבְהוּ אָמַר בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ כִּי אֲדוֹנֵי יוֹסֵף סָרִיס הָיָה, וְאִשְׁתּוֹ בִּנְעוּרָיו נְשָׂאָהּ, וְהֵם דָּרְשׁוּ (שם פו ג) "סְרִיס פַּרְעֹה", מְלַמֵּד שֶׁלֹּא לְקָחוֹ אֶלָּא לְתַשְׁמִישׁ וְסֵרְסוֹ הקב"ה בְּגוּפוֹ. וְעוֹד כִּי אֵיךְ תִּפְגֹּם אֶת עַצְמָהּ וְתִמָּאֵס בְּעֵינֵי בַּעֲלָהּ לֵאמֹר לוֹ כִּי זָנְתָה בְּאֹנֶס אוֹ בְּרָצוֹן, וְרָאוּי הָיָה שֶׁיַּהַרְגֶנָּה, כִּי לָמָּה לֹא צָעֲקָה מִתְּחִלָּה וְיִבְרַח כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה בַּסּוֹף. וְהִנֵּה לְאַנְשֵׁי בֵּיתָהּ אָמְרָה "בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי", לֹא שֶׁשָּׁכַב אֶלָּא שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת כֵּן וְצָעַקְתִּי וּבָרַח, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁתַּסְתִּיר הַדָּבָר מִבַּעְלָהּ. וְאִם תֹּאמַר כְּדֵי שֶׁיִּחַר אַפּוֹ וְיַהַרְגֵהוּ, וְדַי חִיּוּב מִיתָה לְעֶבֶד שֶׁיָּבוֹא לֶאֱנֹס אֵשֶׁת הַשַּׂר אֲדוֹנָיו. וְאֶפְשָׁר שֶׁרָצוּ לְפָרֵשׁ "כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה" עִנְיְנֵי תַּשְׁמִישׁ, בְּגִלּוּי עֶרְוָה וּמִשְׁמוּשׁ יָדַיִם, לֹא תַּשְׁמִישׁ מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה אֲדוֹנָיו סָרִיס בְּגוּפוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו חֹלִי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה, כְּעִנְיַן הַשָּׁחוּף. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵין צֹרֶךְ, כִּי אֵין הַכָּ"ף לְדִמְיוֹן בְּדָבָר אַחֵר, וּפִתְרוֹנוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְכָמוֹהוּ (בראשית כ"ד:כ"ח) "וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה", וְכֵן "וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה" (דניאל י טו), וְכֵן רַבִּים. אוֹ יֹאמַר כִּי בִּשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁאָמְרָה לוֹ עָשָׂה לִי עַבְדְּךָ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁהִגַּדְתִּי מִיָּד לְאַנְשֵׁי הַבַּיִת, חָרָה אַפּוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁשִּׁמּוּשׁ הַכָּ"ף בָּזֶה לְהַפְלָגָה, וְכֵן (בראשית מ"ד:ז') "לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה", "וַתִּקְרֶאנָה אוֹתִי כָּאֵלֶּה" (ויקרא י יט). וְהִנֵּה מֵאַהֲבַת אֲדוֹנָיו אֶת יוֹסֵף לֹא הֲרָגוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה נֵס מֵאֵת הַשֵּׁם, אוֹ שֶׁנִּסְתַּפֵּק בִּדְבָרֶיהָ מִדַּעְתּוֹ צִדְקַת יוֹסֵף, וְכֵן אָמְרוּ (בראשית רבה פ"ז:ט'), אָמַר לוֹ, יָדַע אֲנָא דְּלֵית הוּא מִנָּךְ אֶלָּא שֶׁלֹּא לְעָרֵב פְּסֹלֶת בְּבָנַי:

וַיִּחַר אַפּוֹ. עַל שֶׁהִתְרַעֲמָה מִפְּנֵי שֶׁהֵבִיא לָהּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֵק בָּהּ, כִּי אָמְנָם לֹא חָרָה אַפּוֹ עַל יוֹסֵף בָּזֶה, שֶׁהֶאֱמִין יוֹתֵר לְדִבְרֵי יוֹסֵף, אֲבָל נְתָנוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר לְהַרְאוֹת שֶׁהֶאֱמִין לָהּ לִכְבוֹדָהּ, וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בְּיוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר כְּאָמְרוֹ: "וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם" (בראשית מ:ד).