וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נׇס הַחֽוּצָה׃

אשת פוטיפר משלימה את גרסתה: וכהרימי קולי ואקרא, עזב את בגדו אצלי ונס החוצה. הפסוק חוזר על עיקר טענתה, שבה הבגד הנשאר בידה מוצג כהוכחה. יוסף לכאורה ברח לאחר שהיא צעקה, בעוד שבאמת ברח כדי שלא לחטוא. חזרתה של האשה על אותה גרסה בעקביות - לאנשי הבית ולבעלה כאחד - נועדה לבסס את אמינות דבריה השקריים. הפסוק סוגר את הצגת העלילה בפני פוטיפר, ומוביל לתגובתו בפסוק הבא.