וַיֵּ֣דַע אוֹנָ֔ן כִּ֛י לֹּ֥א ל֖וֹ יִהְיֶ֣ה הַזָּ֑רַע וְהָיָ֞ה אִם־בָּ֨א אֶל־אֵ֤שֶׁת אָחִיו֙ וְשִׁחֵ֣ת אַ֔רְצָה לְבִלְתִּ֥י נְתׇן־זֶ֖רַע לְאָחִֽיו׃

ושחת ארצה. דָּשׁ מִבִּפְנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ (בראשית רבה):

וִידַע אוֹנָן אֲרֵי לָא עַל שְׁמֵהּ מִתְקְרֵי זַרְעָא וַהֲוָה כַּד עָלֵיל לְוַת אִתַּת אֲחוּהִי וּמְחַבֵּל אָרְחֵהּ עַל אַרְעָא בְּדִיל דְּלָא לְקַיָּמָא זַרְעָא לַאֲחוּהִי

כי לא לו יהיה הזרע. לא יקרא בשמו כטעם "והיה הבכור אשר תלד" (דברים כה ו):

ושחת ארצה. היה משחית זרע הקרי ושופך לחוץ בארץ, ואתמה מבן תמים המזרחי שפי' ושחת ארצה, שעשה לה שלא כדרך הנשים בעבור שלא תהר, והנה שחת הארץ שלה כי עליו היא יושבת בארץ, וזה פי' שגעון, וחלילה חלילה להתגאל זרע הקדש בטנוף הטנוף:

נתן זרע. כמו השלם:

כי לא לו יהיה הזרע - ומקפידים היו בכך.

נתן זרע - חטף קמץ. שכל תיבת מלאפו"ם (=חולם) שטעמה באות אחרונה ותיבה שסמוכה לה טעמה באות ראשונה, הרי הם במקף והמלאפו"ם נהפך לחטף קמץ וכן: ארך אפים וגדל חסד. ואם שלש אלה לא יעשה לה, אבל את שלש הערים מלאפו"ם הוא.

כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע. יָדַע שֶׁלֹּא הָיָה הוּא לְבַדּוֹ הַזּוֹכֶה בְּכָל אוֹתָהּ הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי בְּקִדּוּשֵׁי אָחִיו יְקַיֵּם הַזֶּרַע, וְנִמְצָא אָחִיו זוֹכֶה בְּמִקְצָתָהּ.

לְבִלְתִּי נְתׇן זֶרַע לְאָחִיו. שֶׁלֹּא יִזְכֶּה אָחִיו עַל יָדוֹ שֶׁיּוּשַּׂג הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בְּקִדּוּשָׁיו:

וידע אונן כסבור היה, כמו הידוע נדע איקוד״‎א בלע״‎ז.

כי לא לו יהיה הזרע וגו' אמר בלבו אם אבא אל אשת אחי אשחית את ארצי שלא אמצא מי חורשה ומי זורעה.

לבלתי נתן זרע לאחיו לא רצה לתת זרע השדה לאחיו שלא רצה להשחית נחלתו. כמו שמצינו גבי רות ויאמר הגואל לא אוכל לגאול פן אשחית נחלתי.