בְּרֵאשִׁית ל״ח · ט״ז

ויט אליה אל הדרך. מִדֶּרֶךְ שֶׁהָיָה בָהּ, נָטָה אֶל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הִיא בָּהּ, וּבִלְשׁוֹן לַעַז דשטורנ"יר:

הבה נא. הָכִינִי עַצְמֵךְ וְדַעְתֵּךְ לְכָךְ. כָּל לְשׁוֹן הָבָה לְשׁוֹן הַזְמָנָה הוּא, חוּץ מִמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְתַרְגְּמוֹ בִּלְשׁוֹן נְתִינָה, וְאַף אוֹתָן שֶׁל הַזְמָנָה קְרוֹבִים לִלְשׁוֹן נְתִינָה הֵם:

וּסְטָא לְוָתַהּ לְאָרְחָא וַאֲמַר הָבִי כְעַן אֵיעוֹל לְוָתִיךְ אֲרֵי לָא יְדַע אֲרֵי כַלְּתֵהּ הִיא וַאֲמֶרֶת מַה תִּתֵּן לִי אֲרֵי תֵיעוֹל לְוָתִי

כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא. גַּם אַחַר שֶׁנָּטָה אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ לֹא הִכִּירָהּ, שֶׁאִם הָיָה מַכִּירָהּ הָיָה מְדַבֵּר בָּהּ בִּשְׁבִיל בְּנוֹ, וְלָאֵל יִתְבָּרַךְ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת שֶׁרָצָה שֶׁיִּהְיֶה זַרְעָהּ מִיהוּדָה שֶׁהָיָה יוֹתֵר שָׁלֵם וְרָצוּי מִשֵּׁלָה, וּמִמֶּנָּה יִהְיֶה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.

מַה תִּתֵּן לִי. הִתְחִילָה לְדַבֵּר כְּדֵי שֶׁיַּכִּירָהּ, כִּי לֹא הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת לְשׁוּם אֶתְנָן בְּלִי סָפֵק, אֲבָל הָיְתָה כַּוָּנָתָהּ לְהָקִים זֶרַע מִיהוּדָה. וּבְכֵן לָקְחָה עֵרָבוֹן לֹא לֵהָנוֹת בּוֹ אֶלָּא לְעֵדוּת, וְאִם הָיָה נוֹתֵן לָהּ אֶתְנָן לֹא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת, כִּי לֹא הָיָה אָז עִמָּהּ עֵדוּת לְזַכּוֹת אֶת נַפְשָׁהּ.