וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ׃

ויחשבה לזונה. לְפִי שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים:

כי כסתה פניה. וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹתָהּ וּלְהַכִּירָהּ. וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ כי כסתה פניה, כְּשֶׁהָיְתָה בְּבֵית חָמִיהָ הָיְתָה צְנוּעָה, לְפִיכָךְ לֹא חֲשָׁדָהּ:

וַחֲזָאַהּ יְהוּדָה וְחַשְּׁבַהּ כְּנָפְקַת בָּרָא אֲרֵי כַסִּיאַת אַפָּאָה

כי כסתה פניה. פי' ותתעלף, והמפרש כי כסתה פניה במיני צבעונין והביא ראיה מבתו הבל הוא, כי אין מביאין ראיה מן השוטים גם נכון הוא מה שדרשו רז"ל שהיתה צנועה בבית חמיה:

וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה לְפִי שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. "כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ" וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹתָהּ. וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ "כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ", כְּשֶׁהָיְתָה בְּבֵיתוֹ הָיְתָה צְנוּעָה, לְפִיכָךְ לֹא חֲשָׁדָהּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:ט"ו). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל הָרַב יִתָּכֵן, כִּי דֶּרֶךְ הַזּוֹנָה לֵשֵׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, כְּדִכְתִיב (משלי ט יד טו) "וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת לִקְרֹא לְעוֹבְרֵי דָרֶךְ" וְגוֹ', וְאָמַר "כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ" וְלֹא הִכִּירָהּ, אֲבָל מִדְרָשׁ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכִּסְּתָה פָנֶיהָ בְּבֵית חָמִיהָ, לוֹמַר שֶׁהִצְנִיעָה עַצְמָהּ מִמֶּנּוּ בְּבֵיתוֹ וְלֹא רָאָה פָּנֶיהָ מֵעוֹלָם, וְאֵיךְ יַכִּירֶנָּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי עוֹד לְפִי הַפְּשָׁט שֶׁיֹּאמַר שֶׁחֲשָׁבָהּ לְזוֹנָה בַּעֲבוּר שֶׁתְּכַסֶּה הַפָּנִים, כִּי אַחֲרֵי כֵן אָמַר "כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא", וְהַטַּעַם כִּי דֶּרֶךְ הַזּוֹנָה לָשֶׁבֶת בְּפֶתַח עֵינַיִם מְעֻלֶּפֶת הַצָּעִיף מְכַסֶּה קְצָת הַשֵּׂעָר וּקְצָת הַפָּנִים וּמְשַׂקֶּרֶת בְּעֵינַיִם וּשְׂפָתַיִם וּמְגַלָּה הַגָּרוֹן וְהַצַּוָּאר, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁתָּעֵז פָּנֶיהָ וְתֹאמַר לוֹ וְתַחֲזֵק בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ תְּכַסֶּה קְצָת הַפָּנִים. וְעוֹד כִּי הַקְּדֵשׁוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת עַל דֶּרֶךְ בַּעֲבוּר שֶׁתִּזְנֶנָּה גַּם עִם הַקְּרוֹבִים יְכַסּוּ פְּנֵיהֶן, וְכֵן יַעֲשׂוּ הַקְּדֵשִׁים גַּם הַיּוֹם בְּאַרְצֹתָם, וּבְשׁוּבָם לָעִיר לֹא נוֹדְעוּ. וְשָׁנִינוּ (כלים כד טז) שָׁלֹשׁ שְׂבָכוֹת הֵן, שֶׁל יַלְדָּה טְמֵאָה מִדְרָס וְשֶׁל זְקֵנָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת וְשֶׁל יוֹצֵאת חוּץ טְהוֹרָה מִכְּלוּם, "יוֹצֵאת חוּץ" הִיא הַזּוֹנָה, "נָפְקַת בָּרָא", וְנוֹתֶנֶת שְׂבָכָה עַל קְצָת הָרֹאשׁ, לֹא שֶׁתִּשְׁכַּב עָלֶיהָ וְתִהְיֶה טְמֵאָה מִדְרָס, וְלֹא לְכַסּוֹת בָּהּ רֹאשָׁהּ וְתִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, אֲבָל לְקִשּׁוּט קְוֻצּוֹתֶיהָ וְלִהְיוֹתָן מִתַּחַת הַשְּׂבָכָה נִרְאִין וְאֵינָן נִרְאִין, וּלְכָךְ טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

כי כסתה פניה - עכשיו לפי הפשט, כדכתיב: ותתעלף.

ויחשבה לזונה כי כסתה פניה עכשיו ולא הכירה. ויחשבה לזונה החי״‎ת בשו״‎א.