בְּרֵאשִׁית ל״ז · כ״ג

את כתנתו. זֶה חָלוּק:

את כתנת הפסים. הוּא שֶׁהוֹסִיף לוֹ אָבִיו יוֹתֵר עַל אֶחָיו:

וַהֲוָה כַּד אָתָא יוֹסֵף לְוַת אֲחוֹהִי וְאַשְׁלָחוּ יָת יוֹסֵף יָת כִּתּוּנֵהּ יָת כִּתּוּנָא דְפַסֵּי דִי עֲלוֹהִי

ויפשיטו. פועל יוצא לשני פועלים, שאמרו לו שיפשיט אותה בעצמה, והכתונת בלשון הקדש החלק הדבוק לעור, והנה הערימוהו והשליכוהו ערום אל הבור:

את כתנת הפסים - י"א לא הזכירה אלא לרמוז לך שהיא גרמה תחילת השנאה. וזה אינו אלא לפי שהוא אומר לפניו וישלחו את כתנת הפסים להטעותו שיחשוב בלבו כי חיה רעה אכלתהו. כמו שאמר: ויכירה ויאמר כתונת בני לכך הוא מזכירה כאן.

את כתנת הפסים לפי שהיא גרמה תחלה השנאה.

אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י כֻּתָּנְתּוֹ זֶה חָלוּק, וְלָמָּה זֶה הִפְשִׁיטוּ כֻּתָּנְתּוֹ, וְאוּלַי יוֹסֵף בְּלֶכְתּוֹ אֶל אֶחָיו הָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יִגְזְלוּ אֶחָיו מִמֶּנּוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, עַל כֵּן עָשָׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת וְהָלַךְ וְתָפַר וְחִבֵּר אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֶל סְתָם חֲלוּקוֹ, כִּי אָמַר מִסְתָּמָא לֹא יַצִּיגוּהוּ עָרוֹם וְכוּלֵי הָאי לֹא חֲשָׁדָם, עַל כֵּן הִפְשִׁיטוּ הֵמָּה גַּם אֶת חֲלוּקוֹ אַגַּב כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וְיִהְיֶה ״אֶת״ פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ ״עִם״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹסֵף הֶחֱלִיף כֻּתָּנוֹתָיו וְהִלְבִּישׁ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים עַל גּוּפוֹ מַמָּשׁ, וּסְתָם חֲלוּקוֹ הִלְבִּישׁ לְמַעְלָה כְּדֵי לְהַעֲלִים מִן אֶחָיו הַכְּתֹנֶת פַּסִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶת כֻּתָּנְתּוֹ״, כִּי מִתְּחִלָּה הִפְשִׁיטוּ סְתָם כְּתֹנֶת שֶׁל מַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו עַל גּוּפוֹ מַמָּשׁ, וְלֹא מֵעַל דְּמֵעַל.

וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף וְגוֹ׳. לְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב, אָמְרוֹ כֻּתָּנְתּוֹ הוּא הֶחָלוּק, כְּתֹנֶת הַפַּסִּים הוּא לְבוּשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁעָשָׂה לוֹ אָבִיו. וּלְפִי זֶה הָיָה לְהַקְדִּים הַפְשָׁטַת לְבוּשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא כְּתֹנֶת הַפַּסִּים. וּלְהָבִין כַּוָּנַת הַכָּתוּב יֵשׁ לְדַקְדֵּק עוֹד לָמָּה לֹא אָמַר ״וְאֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים״.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁהָאַחִים לְעוֹלָם לֹא רָצוּ לְהַפְשִׁיטוֹ לַחֲלוּטִין וּלְהַנִּיחוֹ עָרוֹם, אֶלָּא לְהָסִיר מֵעָלָיו כְּתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁבָּהּ הָיְתָה הַקִּנְאָה בּוֹ, וּמוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי כְּשֶׁהֵסִירוּ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים בְּרֹב הַכַּעַס וְהַשִּׂנְאָה לֹא דִקְדְּקוּ לְהָסִיר אוֹתָהּ בְּמִתּוּן וּבְנַחַת רוּחַ, אֶלָּא בְּשִׂנְאָה גְּדוֹלָה וּבְכָל כָּךְ אַכְזָרִיּוּת עַד שֶׁהֵסִירוּ עִמָּהּ גַּם הַכְּתֹנֶת שֶׁהוּא הֶחָלוּק. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף, פֵּרוּשׁ, לֹא נִשְׁאַר כִּי אִם גּוּפוֹ שֶׁל יוֹסֵף עָרוֹם, כִּי הֵסִירוּ אֶת כֻּתָּנְתּוֹ שֶׁהוּא הֶחָלוּק עִם כְּתֹנֶת הַפַּסִּים כְּשֶׁהֵסִירוּ מֵעָלָיו בְּלֹא כַוָּנָה.

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר עָלָיו. נִתְכַּוֵּן לְהַגְדִּיל הַדָּבָר, כִּי כְּתֹנֶת הַפַּסִּים הִיא הָיְתָה מַלְבּוּשׁ הָעֶלְיוֹן, וְהֵסִירוּ כָּל הַבְּגָדִים וְגַם הֶחָלוּק, כֻּלָּם יַחַד עִמָּהּ, מֵרוֹב הַכַּעַס וְהַשִּׂנְאָה.