בְּרֵאשִׁית ל״ז · כ״ב

למען הציל אתו. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְעִידָה עַל רְאוּבֵן שֶׁלֹּא אָמַר זֹאת אֶלָּא לְהַצִּיל אוֹתוֹ שֶׁיָּבֹא הוּא וְיַעֲלֶנּוּ מִשָּׁם, אָמַר אֲנִי בְכוֹר וְגָדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן, לֹא יִתָּלֶה הַסֵּרָחוֹן אֶלָּא בִי:

וַאֲמַר לְהוֹן רְאוּבֵן לָא תוֹשְׁדוּן דְּמָא רְמוֹ יָתֵהּ לְגֻבָּא הָדֵין דִּי בְּמַדְבְּרָא וִידָא לָא תוֹשְׁטוּן בֵּהּ בְּדִיל לְשֵׁיזָבָא יָתֵהּ מִידֵיהוֹן לַאֲתָבוּתֵהּ לְוַת אֲבוּהִי

אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם אָמַר לָהֶם, הִנֵּה הָיִיתִי סוֹבֵל לָכֶם כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם לְהָמִית אוֹתוֹ בְּנִכְלֵיכֶם, כִּי גַּם אֲנִי שְׂנֵאתִיו וְרָצִיתִי שֶׁיּוּמַת עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֲבָל אַתֶּם אַל תִּהְיוּ שׁוֹפְכִים דָּם בִּידֵיכֶם, חָלִילָה לָכֶם. וְהַכַּוָּנָה לִרְאוּבֵן בְּכָל זֶה הָיְתָה לְהַצִּילוֹ לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו. וְהַכָּתוּב סִפֵּר מָה שֶׁאָמַר לָהֶם רְאוּבֵן וְשָׁמְעוּ אֵלָיו, אֲבָל דְּבָרִים אֲחֵרִים אָמַר לָהֶם מִתְּחִלָּה שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם (בראשית מ"ב:כ"ב) "הֲלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם", וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לְעָזְבוֹ, אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם בִּידֵיכֶם, וְלֹא אָמַר "דָּמוֹ" כִּי הֶרְאָה עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יֹאמַר כֵּן לְאַהֲבָתוֹ רַק שֶׁלֹּא יִהְיוּ שׁוֹפְכִים דָּם, לִמֵּד אוֹתָם שֶׁאֵין עֹנֶשׁ הַגּוֹרֵם כְּעֹנֶשׁ הַשּׁוֹפֵךְ דָּם בְּיָדָיו. וְטַעַם "אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר", לֵאמֹר הִנֵּה הַבּוֹר הַזֶּה עָמֹק וְלֹא יוּכַל לָצֵאת הֵימֶנּוּ, וְהוּא בַּמִּדְבָּר וְאִם יִצְעַק אֵין מוֹשִׁיעַ לוֹ כִּי אֵין עוֹבֵר עָלָיו. וְסִפֵּר הַכָּתוּב כִּי הָיָה רֵיק וְאֵין בּוֹ מַיִם, שֶׁאִם הָיָה בּוֹ מַיִם לֹא יַטְבִּיעוּ אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר נִמְנְעוּ מִשְּׁפֹךְ דָּמוֹ. וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:כ"ד), מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַבּוֹר רֵק", אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֵין בּוֹ מָיִם" - מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (שבת כב). וְאִם כֵּן הָיוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּחוֹרֵי הַבּוֹר, אוֹ שֶׁהָיָה עָמֹק וְלֹא יָדְעוּ בָּהֶם, שֶׁאִלּוּ הָיוּ רוֹאִים אוֹתָם וְלֹא יַזִּיקוּ לְיוֹסֵף הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר לָהֶם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס גָּדוֹל וְשֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, וְיָדְעוּ כִּי זְכוּתוֹ תַּצִּילֶנּוּ מִכָּל רַע, וְאֵיךְ יִגְּעוּ בִּמְשִׁיחַ הַשֵּׁם אֲשֶׁר הוּא חָפֵץ בּוֹ וּמַצִּילוֹ, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו כג) "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי כָּל קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי", אֲבָל הֵם לֹא יָדְעוּ בַּדָּבָר. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֹאמַר "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" כְּלָל, שֶׁגַּם אִם הָיוּ בּוֹ מַיִם מְעַט יִקָּרֵא רֵק, וְכֵן "כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" (מלכים ב כ א), כְּלָל בְּשׁוּם פָּנִים, וְהַכֹּל בֵּאוּר וְחִזּוּק:

השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר - מקום שאין בני אדם מצויין שם וימות מאליו.

למען הציל - הפסוק מעיד על ראובן כי להצילו נתכוון כמו שמוכיח סופו.

וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ. לְהִתְאַכְזֵר כְּאָמְרוֹ (שמואל א כד:יג) "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ":

לְמַעַן הַצִּיל. לְהַעֲלוֹתוֹ אַחַר כָּךְ:

אל הבור הזה אל במקום בי״‎ת, פי׳‎ בבור הזה דוגמא והשליך אל תוך שריפת הפרה.

להשיבו אל אביו פרש״‎י נתכוון לטובה והלא היו נחשים ועקרבים בבור אלא י״‎ל שבאותו בור שהושלך תחלה לא היו נחשים אלא כשהלך ראובן משם הלכו אחיו והשליכוהו בבור אחר שהיו בו נחשים ועקרבים. ומה שכתוב וישב ראובן זה בבור שאמר ראובן להשליכו בו.