וְיַעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת־דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד־בֹּאָֽם׃

יעקב שמע שדינה בתו טומאה, אך בניו היו באותה שעה רועים את מקנהו בשדה, ולכן שתק והמתין עד שובם. ספורנו מבאר שיעקב החריש מלצאת לריב על העניין עד שיבואו בניו, ידעו את הדבר, וישמרו את עצמם מפני יריביהם. אור החיים מוסיף שיעקב שלח לקרוא לבניו והמתין לבואם. לפי פשט הכתוב, יעקב נקט זהירות ולא מיהר להגיב לבדו בהיעדר בניו, כדי שלא להביא סכנה על ביתו לפני שיתייעץ עמם ויתכננו כיצד לפעול.