בְּרֵאשִׁית ל״ד · כ״ז

על החללים. לְפַשֵּׁט הַחֲלָלִים:

בְּנֵי יַעֲקֹב עַלּוּ לְחַלָּצָא קָטִילַיָּא וּבְזוֹ קַרְתָּא דִּי סָאִיבוּ אֲחָתְהוֹן

הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ. כִּי לוּלֵי הָיָה כְּבָר דָּבָר כָּזֶה בִּלְתִּי נִמְאָס אֶצְלָם, לֹא הָיָה שְׁכֶם עוֹשֶׂה כֵּן. אָמְנָם הָיָה זֶה גְּמוּל מֻרְגָּל אֶצְלָם, שֶׁלָּקְחוּ רָאשֵׁי הָעִיר בְּנוֹת הָעָם בִּלְתִּי רְשׁוּת לְנָשִׁים אוֹ לְפִילַגְשִׁים, עַל דֶּרֶךְ (בראשית ו:ב) "וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ".

בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ כֻּלָּן יַחַד, נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר טַעַם בִּזַּת כָּל נִכְסֵי הָעִיר וְגוֹ׳, כִּי נוֹגֵעַ הַבּוֹשֶׁת לְכֻלָּן וְצָרִיךְ שֶׁיִּטְלוּ כְּנֶגֶד בֹּשֶׁת כָּל אֶחָד. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ״ם (הלכות נערה בתולה ב:ה) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רוֹאִין בֵּית דִּין מַעֲלָתוֹ וּמַעֲלָתָהּ, וְשָׁמִין כַּמָּה מָמוֹן רָאוּי לְאָבִיהָ וּלְמִשְׁפַּחְתָּהּ לִתֵּן וְלֹא יֶאֱרַע לָהֶם דָּבָר זֶה מֵאָדָם זֶה וְכוּ׳, וְכָמוֹהוּ חַיָּב לְשַׁלֵּם, עַד כָּאן. וְהָאַחִים בִּכְלַל הַמִּשְׁפָּחָה. לָזֶה נִתְקַבְּצוּ יַחַד לְהַעֲרִיךְ שִׁעוּר הָרָאוּי לְבָשְׁתָּם, וַיָּבֹזּוּ אֶת כָּל הָעִיר וְאֵין כְּדֵי בָּהּ לְעֵרֶךְ בָּשְׁתָּם, וְלָקְחוּ הַכֹּל לִזְכוּת יַעֲקֹב אֲבִיהֶן כִּי לוֹ נוֹגֵעַ. וַהֲגַם שֶׁדָּנוּ בָּהֶם מִשְׁפַּט מָוֶת, לֹא אָמְרִינַן בִּבְנֵי נֹחַ קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּהּ (תוספות עירובין סב. ד״ה בן נח).