בְּרֵאשִׁית ל״ד · ב׳

וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הפסוק מתאר ששכם בן חמור החיוי, שהיה נשיא ומנהיג הארץ, ראה את דינה, לקח אותה בכוח וענה אותה. רש״י ורמב״ן מביאים את דברי חז״ל בביאור הלשונות של הכתוב. אבן עזרא מבאר שלשון העינוי מתייחסת לכך שהיתה בתולה. הרמב״ן מוסיף שאין צורך בכך, שכן כל ביאה שנעשית באונס נקראת עינוי, כפי שמצאנו בכתובים אחרים. הרמב״ן מדגיש שהכתוב מספר בשבחה של דינה, שהיתה אנוסה ולא נתרצתה לשכם. אור החיים מבאר שהיא צעקה ולא היה מי שיושיע לה, מפני שהוא היה נשיא הארץ, ומדגיש שהיה זה עינוי גמור עבורה ולא רצון.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, רמב״ן, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וישכב אתה. כְּדַרְכָּהּ:

ויענה. שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ (בראשית רבה):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַחֲזָא יָתַהּ שְׁכֶם בַּר חֲמוֹר חִוָאָה רַבָּא דְאַרְעָא וּדְבַר יָתַהּ וּשְׁכִיב יָתַהּ וְעַנְיַהּ

Onkelos Genesis

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויענה. כדרכה בעבור היותה בתולה:

Piotrkow, 1907-1911

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ "וַיִּשְׁכַּב" - כְּדַרְכָּהּ, "וַיְעַנֶּהָ" - שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ (ב"ר פ ה) לְשׁוֹן רַשִׁ"י. אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל"ד:ב') "וַיְעַנֶּהָ", בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בְּתוּלָה. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי כָּל בִּיאָה בְּאָנְסָהּ תִּקָּרֵא עִנּוּי. וְכֵן "לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ" (דברים כא יד), וְכֵן "וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת" (שופטים כ ה). וְיַגִּיד הַכָּתוּב כִּי הָיְתָה אֲנוּסָה וְלֹא נִתְרַצֵּית לִנְשִׂיא הָאָרֶץ, לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ:

Vocalized Edition · ספריא · CC BY

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

נְשִׂיא הָאָרֶץ. פֵּרוּשׁ, וּבָזֶה צָעֲקָה הַנַּעֲרָה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ.

וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הוריות י:) בְּמַעֲשֵׂה יָעֵל, שֶׁהֲנָאָתָם שֶׁל רְשָׁעִים צַעַר הוּא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ״ - הֲגַם שֶׁשָּׁכַב אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ אִישׁ וְאִשָּׁה וּמִן הַטֶּבַע שֶׁתֵּהָנֶה הָאִשָּׁה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא מִלְּבַד שֶׁלֹּא נֶהֱנֵית אֶלָּא אַדְרַבָּא עִנּוּי הָיָה לָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְעַנֶּהָ, וְהָיוּ הַדְּבָרִים נִכָּרִים בָּהּ שֶׁאֵין חֶפְצָהּ בּוֹ, וְהֻצְרַךְ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ, דִּכְתִיב ״וַיְדַבֵּר עַל לֵב״ וְגוֹ׳.

Vocalized Edition