וְאִתָּ֖נוּ תֵּשֵׁ֑בוּ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּהְיֶ֣ה לִפְנֵיכֶ֔ם שְׁבוּ֙ וּסְחָר֔וּהָ וְהֵֽאָחֲז֖וּ בָּֽהּ׃

חמור מוסיף ומפתה שבני יעקב יוכלו לשבת בארץ, שתהיה פתוחה לפניהם, לשבת בה, לסחור בה ולהיאחז ולקנות בה נחלה. ספורנו מעיר שהצעה זו היתה נדיבה במיוחד, שכן על פי המנהג באותם ימים הסחורה לא היתה מותרת לגרים ולזרים, וכפי שמצאנו בדברי חז״ל שבן עיר יכול לעכב בעד בן עיר אחרת מלסחור במקומו. רשב״ם מבאר את צורת המילה ״וסחרוה״ מבחינה דקדוקית. בהצעה זו ביקש חמור להראות פתיחות מלאה ולשכנע את בני יעקב להשתקע במקום.