וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כׇּל־הַצֹּֽאן׃

עלות עלי. הַצֹּאן וְהַבָּקָר, שֶׁהֵן עָלוֹת, מֻטָּלוֹת עָלַי לְנַהֲלָן לְאַט:

עלות. מְגַדְּלוֹת עוֹלְלֵיהֶן, לְשׁוֹן עוֹלֵל וְיוֹנֵק (איכה ב'), עוּל יָמִים (ישעיהו ס"ה), וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת (שמואל א ו') וּבְלַעַז אנפנטיי"ש:

ודפקום יום אחד. לְיַגְּעָם בַּדֶּרֶךְ בִּמְרוּצָה ומתו כל הצאן:

ודפקום. כְּמוֹ קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק (שיר השירים), נוֹקֵשׁ בַּדֶּלֶת:

וַאֲמַר לֵהּ רִבּוֹנִי יְדַע אֲרֵי יָנְקַיָּא רַכִּיכִין וְעָנָא וְתוֹרֵי מֵינִקְתָּא עָלָי וּדְחוֹקִנּוּן יוֹמָא חַד וִימוּתוּן כָּל עָנָא

הילדים רכים, כי הגדול שבהם י"ב שנה יש לו וימים מספר:

עלות. כמו עלות ינהל (ישעי' מ יא) והנה ההרות שעלו עליהם העתודים, על כן נקראו עלות

וטעם עלי, עלי לשמרם שלא יבואו לידי נזק:

ודפקום, ואם דפקום המנהיגים אז ימותו כל הצאן:

וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן דֶּרֶךְ חֶמְלָה, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר "וּמֵתוּ כֻּלָּם", אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן עַל הַיְלָדִים, וְגַם לֹא רָצָה לוֹמַר "וָמֵתוּ" סְתָם עַל הַבָּקָר וְעַל הַצֹּאן, כִּי יַחְמֹל עַל הַיְלָדִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַּמַּשְׁמָע, וְלֹא רָצָה לְהַאֲרִיךְ "וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר". אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים, וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִיגָעוּ וְלֹא יִרְצוּ לָלֶכֶת, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת, וְאִם יִדְחָקוּם יָמוּתוּ הַצֹּאן שֶׁהֵם בְּהֵמָה דַּקָּה, כִּי הַבָּקָר לֹא יָמוּת אֲבָל יַזִּיק לָהֶם:

כִּי הַיְלָדִים רַכִּים. כִּי עָלַי מֻטָּל דְּבַר הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת:

וּדְפָקוּם. לִכְבוֹדְךָ שֶׁלֹּא לְעַכֶּבְךָ בַּדֶּרֶךְ.

כי הילדים רכים על הצאן הוא. כדכתיב ומתו כל הצאן כמו שמצינו וילדיהן ירקדון. שהרי בניו ונשיו הולכים לאט על הגמלים.