בְּרֵאשִׁית ל״ג · י׳

אל נא. אַל נָא תֹאמַר לִי כֵּן:

אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו'. כִּי כְּדַאי וְהָגוּן לְךָ שֶׁתְּקַבֵּל מִנְחָתִי עַל אֲשֶׁר רָאִיתִי פָנֶיךָ, וְהֵן חֲשׁוּבִין לִי כִּרְאִיַּת פְּנֵי הַמַּלְאָךְ, שֶׁרָאִיתִי שַׂר שֶׁלְּךָ, וְעוֹד עַל שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לִמְחֹל עַל סֻרְחָנִי. וְלָמָּה הִזְכִּיר לוֹ רְאִיַּת הַמַּלְאָךְ? כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הֵימֶנּוּ וְיֹאמַר רָאָה מַלְאָכִים וְנִצַּל, אֵינִי יָכוֹל לוֹ מֵעַתָּה:

ותרצני. נִתְפַּיַּסְתָּ לִי, וְכֵן כָּל רָצוֹן שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן פִּיּוּס, אפייצימנ"טו בְּלַעַז, כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם (ויקרא כ"ב) - הַקָּרְבָּנוֹת בָּאוֹת לְפַיֵּס וּלְרַצּוֹת, וְכֵן שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן (משלי י') - יוֹדְעִים לְפַיֵּס וּלְרַצּוֹת:

וַאֲמַר יַעֲקֹב בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָיךְ וּתְקַבֵּל תִּקְרֻבְתִּי מִן יְדִי אֲרֵי עַל כֵּן חֲזִתִּנּוּן לְאַפָּיךְ כְּחֵיזוּ אַפֵּי רַבְרְבַיָּא וְאִתְרְעֵית לִי

אל נא. אל יאמר אדוני כן, וכבר הודעתיך דקדוק הנגיד:

כראות פני אלהים. מלאך, ורבי המפרשים אומרים כי בא המלאך ליעקב לחזק את לבו שלא יירא מאחיו כי הנה המלאך לא יכול לו, אף כי בן אדם, ואין מלת שרית עם אלהים כמו "וישר אבימלך על ישראל" (שופ' ט כב), כי אין "עם" כמו "על", רק פירושו שר תחשב עם המלאכים, ואם אנשים שרים, ושואלים ישאלו מה טעם ויזרח לו השמש, והלא ברגע אחד זורחת בכל העולם, ושאלתם תוהו, כי עת זרוח השמש בכל מקום ישתנה והנה בין ירושלים ובין זאת המדינה שחברתי בה זה הפי' ושמה לוקא שעה ושליש שעה, וברחב י"ב מעלות, וזה הדבר ברור בלא ספק, ופי' והוא צולע שהיה הולך על צלעו האחת, וטעם על כן זכר לדבר:

כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ אָמַר לוֹ תִּקַּח מִנְחָתִי מִיָּדִי בַּעֲבוּר שֶׁרָאִיתִי פָּנֶיךָ שֶׁהֵם לִי כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים, וְתִרְצֵנִי בְּקַבָּלַת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר הָאֱלֹהִים רוֹצֶה אֶת יְרֵאָיו בְּקַבָּלַת מִנְחָתָם וְקָרְבָּנָם, כְּעִנְיַן "וְנִרְצָה לוֹ" (ויקרא א ד), "עוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי" (ישעיהו נו ז), מִלְּשׁוֹן "יְהִי רְצוּי אֶחָיו" (דברים לג כד), "וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם" (תהלים מד ד), "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ" (שם קב טו), כֻּלָּם עִנְיַן חֵפֶץ וְחֵשֶׁק בְּדָבָר. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ל"ג:י'), עַל שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לִמְחֹל לִי עַל סֻרְחָנִי, "וַתִּרְצֵנִי", נִתְפַּיַּסְתָּ לִי. וּכְבָר אָמַרְתִּי (רמב"ן על בראשית ל"ב:כ"א) שֶׁאֵינֶנּוּ טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַזְכִּיר עָוֹן:

כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹהִים. כְּמִנְהָג בִּפְקוֹד אֶת הַשָּׂרִים, כְּאָמְרוֹ "וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" (שמות כג:טו).

וַתִּרְצֵנִי. שֶׁקִּבַּלְתַּנִי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כְּעִנְיַן "הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ" (מלאכי א:ח), וּמִצַּד זֶה גַּם כֵּן רָאוּי שֶׁאֲקַדֵּם פָּנֶיךָ בַּמִּנְחָה.

כי על כן ראיתי, שהרי בשביל כן שתקבל את מנחתי אאמיץ עצמי לראות פניך וראיתי כמו נתתי כסף הרימותי ידי.

כראת פני אלקים דכתיב ביה לא יראו פני ריקם.

כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹהִים. כְּמוֹ שֶׁהָרוֹאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה כְּתִיב (שמות כג, טו) ״וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם״, כִּי צָרִיךְ לְהָבִיא עוֹלוֹת רְאִיָּה, כָּךְ אֵין אֲנִי חָפֵץ לִרְאוֹת פָּנֶיךָ רֵיקָם, עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּקַבֵּל מִנְחָתִי. כִּי מוֹדֶה אֲנִי שֶׁאֵין הַבְּרָכוֹת שֶׁלִּי, כִּי אַתָּה גְּבִיר לְאַחֶיךָ, וְכָל גְּבִיר וְשַׂר נִקְרָא אֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ז, א) ״רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה״. עַל כֵּן הִמְשִׁיל רְאִיַּת פָּנָיו כִּרְאִיַּת פְּנֵי אֱלֹהִים. וְעַל כֵּן ״קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ״ (בראשית לג, יא), וְלֹא עַל הַמִּנְחָה דִּבֵּר כֵּן, כִּי אִם עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכַנִי אָבִי. ״קַח נָא אוֹתָהּ לְךָ״, כִּי שֶׁלְּךָ הִיא, וְהִיא הֻבָאת לְךָ, כִּי אָבִי כְּשֶׁבֵּרְכַנִי הָיְתָה דַּעְתּוֹ עָלֶיךָ. וְאִם תֹּאמַר: אִם אֵין הַבְּרָכוֹת שֶׁלִּי, אִם כֵּן מֵאַיִן לִי כָּל הָרְכוּשׁ הַזֶּה? עַל זֶה אָמַר ״כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים״ (שם), שֶׁנָּתַן לִי עַל צַד הַחֲנִינָה, כְּחוֹנֵן דַּלִּים, לֹא עַל צַד הַחִיּוּב מִצַּד הַבְּרָכוֹת. וְהִנֵּה נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁבְּנִגְלֶה אָמַר ״רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים״ (שם לג, י), מִכָּל מָקוֹם בְּלִבּוֹ הָיְתָה הַכַּוָּנָה: כְּשֵׁם שֶׁנִּבְהַלְתִּי בַּלַּיְלָה כְּשֶׁרָאִיתִי פְּנֵי אֱלֹהִים, הַמַּלְאָךְ שֶׁלְּךָ, כָּךְ נִבְהַלְתִּי בִּרְאִיַּת פָּנֶיךָ.