וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃

כי עלה השחר. וְצָרִיךְ אֲנִי לוֹמַר שִׁירָה בַּיּוֹם (חולין צ"א):

ברכתני. הוֹדֵה לִי עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכַנִי אָבִי, שֶׁעֵשָׂו מְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן:

וַאֲמַר שַׁלְּחַנִּי אֲרֵי סְלִיק צַפְרָא וַאֲמַר לָא אֲשַׁלְחִנָךְ אֶלָּהֵין בֵּרַכְתָּנִי

כי עלה השחר - וכיון שהאיר היום מעתה יש לילך לדרכך.

כי אם ברכתני - שתשלחני מאתך בשלום, שלא אהיה ניזוק כמה שנתאבקתי עמך, כי עתה עלה השחר אז ידע יעקב שהוא מלאך.

לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ. שֶׁגְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (סנהדרין צב:).

שלחני כי עלה השחר עד עתה עכבתיך ומעכשיו יש לך רשות ללכת. ד״‎א כי עלה השחר ואין לך לדאוג כי אין דרך מזיקים להתראות ביום.

כי אם ברכתני ואז אהיה בטוח שלא תהיה נוטר איבה. ולא תזיקני על שנאבקתי עמך.

ַויֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. כִּי לֹא אוּכַל עוֹד לַהֲבִיאֲךָ לִידֵי הַכְחָשַׁת אֱלוֹהַּ, אַחַר שֶׁנָּתַתָּ לִבְּךָ וְדַעְתְּךָ בַּעֲלִיַּת הַשַּׁחַר, כָּאָמוּר. ״וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי״ (בראשית לב:כז) - שֶׁתִּהְיֶה מוֹדֶה לִי שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לִי בְּעִנְיַן רְאִיַּת וְהִסְתַּכְּלוּת מְצִיאוּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁמַּלְאָךְ רַע יַעֲנֶה אָמֵן בְּעַל כָּרְחוֹ, וְהַקָּטֵיגוֹר יִהְיֶה לְסָנֵיגוֹר, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה סַמָּאֵל בְּיוֹם כִּפּוּרִים.

לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ וְגוֹ׳. זֶה הוּא שֶׁאָמַר ״כִּי שָׂרִיתָ וְגוֹ׳ וַתּוּכָל״, כִּי מָשַׁל בּוֹ וְלֹא הָיָה הַמַּלְאָךְ יָכוֹל לַהֲלוֹךְ זוּלַת רְצוֹנוֹ. וְאָמְרוֹ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יוּזַּק מִתְּקִיעַת יְרֵכוֹ. אוֹ לְצַד שֶׁהִכִּיר בּוֹ הֱיוֹתוֹ מַלְאָךְ הִשְׁתַּדֵּל שֶׁיְּבָרְכֵהוּ.