בְּרֵאשִׁית ל״ב · כ״ו

וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃

במילים פשוטות

האיש רואה שאינו יכול ליעקב, נוגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עמו. רש״י מבאר ״כף ירך״ - עצם הירך התקועה במפרק, ו״ותקע״ - נעקרה ממקום חיבורה, לשון הסרה. אבן עזרא מבאר שהמלאך לא יכול ליעקב, ונגע בכף ירכו של יעקב שסרה ממקומה. הרמב״ן מבאר שהמלאך לא הורשה אלא להקיע את כף ירכו, ומוסיף בשם המדרש שיש כאן רמז לדורות, שיהיה דור בזרעו של יעקב שיתגבר עליו עשו עד שיהיה קרוב לעקור, וכל זה סבלו ישראל ועבר עליהם. ספורנו מבאר שהנגיעה הודיעה על החטא העתיד במדריכי העם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, רמב״ן, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויגע בכף ירכו. קוּלִית הַיָּרֵךְ הַתָּקוּעַ בְּקַּלְבּוּסִית קָרוּי כַּף, עַ"שֵׁ שֶׁהַבָּשָׂר שֶׁעָלֶיהָ כְּמִין כַּף שֶׁל קְדֵרָה:

ותקע. נִתְקַעְקְעָה מִמְּקוֹם מַחְבַּרְתָּהּ, וְדוֹמֶה לוֹ פֶּן תֵּקַע נַפְשִׁי מִמֵּךְ (ירמיהו ו'), לְשׁוֹן הֲסָרָה. וּבְמִשְׁנָה לְקַעְקֵעַ בֵּיצָתָן - לְשָׁרֵשׁ שָׁרְשֵׁיהֶן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַחֲזָא אֲרֵי לָא יָכִיל לֵהּ וּקְרֵב בִּפְתֵי יַרְכֵּהּ וְזָע פְּתֵי יַרְכָּא דְיַעֲקֹב בְּאִשְׁתַּדָּלוּתֵהּ עִמֵּהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כי לא יכול לו. המלאך:

ויגע בכף יריכו. של יעקב:

ותקע. כמו "פן תקע נפשי ממך" (ירמי' ו יח), סרה כף הירך ממקומה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, וְעַל כֵּן לֹא יָכוֹל לוֹ הַמַּלְאָךְ לְהַזִּיקוֹ, כִּי לֹא הֻרְשָׁה רַק בַּמֶּה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ לְהָקֵעַ כַּף יְרֵכוֹ. וְאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ז:ג'), נָגַע בְּכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת מִמֶּנּוּ, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד. וְהָעִנְיָן כִּי הַמְּאֹרָע כֻּלּוֹ רֶמֶז לְדוֹרוֹתָיו, שֶׁיִּהְיֶה דּוֹר בְּזַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יִתְגַּבֵּר עֵשָׂו עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לְקַעְקֵעַ בֵּיצָתָן, וְהָיָה זֶה דּוֹר אֶחָד בִּימֵי חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, כַּדּוֹר שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וַחֲבֵרָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שיר השירים רבה ב ז), אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אִם יֹאמַר לִי אָדָם תֵּן נַפְשְׁךָ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה, אֲנִי נוֹתֵן, וּבִלְבַד שֶׁיַּהַרְגוּנִי מִיָּד, אֲבָל בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד אֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל. וּמָה הָיוּ עוֹשִׂים בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמָד, הָיוּ מְבִיאִין כַּדּוּרִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּמְלַבְּנִין אוֹתָן בָּאוּר וְנוֹתְנִין אוֹתָן תַּחַת שֶׁחְיֵיהֶן וּמַשִּׂיאִין נַפְשׁוֹתֵיהֶן מֵהֶן. וְיֵשׁ דּוֹרוֹת אֲחֵרִים שֶׁעָשׂוּ עִמָּנוּ כָּזֶה וְיוֹתֵר רַע מִזֶּה, וְהַכֹּל סָבַלְנוּ וְעָבַר עָלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁרָמַז וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם:

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כי לא יכול לו - המלאך ורצה לעבור ולברוח בעל כרחו.

ותקע - נבדלה מן הירך כמו: פן תקע נפשי ממך. [ירך יעקב] הַיָרֵךְ טעמו למטה בריש כי שמה. וכן: גָּדֵר מזה. וכן: גָּזֵל. וכשירך דבוק נהפכין להיות פתח קטן וטעמו באות הראשונה, יֶרֶךְ יעקב. ירך המשכן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לֹא יָכוֹל לוֹ. לְרֹב דְּבֵקוּתוֹ תָּמִיד בָּאֵל יִתְבָּרַךְ בְּמַחֲשָׁבָה וּבְדִבּוּר:

וַיִּגַּע. הוֹדִיעוֹ הַחֵטְא הֶעָתִיד בְּמַדְרִיכֵי עַמּוֹ, וּבְדַאֲגָתוֹ בָּזֶה פָּסַק הַדִּבּוּר, וַתֵּקַע כַּף יְרֵכוֹ בְּהֵאָבְקוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וירא המלאך.

כי לא יכל לו ליעקב. פירוש לא היה לו רשות להזיקו אלא שלחו הקב״‎ה לחזק ולברכו ומ״‎מ הזיקו מעט להודיע שהוא מלאך והרבה לשון יכולת מצינו כזה במקרא לא יוכל העם לעלות אל ה', ולא יכול להלחם עליה דישעיה. כלומר אין היכולת בידו.

ויגע המלאך

בכף ירכו של יעקב. רצה להגביה ירכו של יעקב אולי יפול.

ותקע אירי״‎ש אתק״‎א בלע״‎ז כי יש דברים ובפתרונם מתהפכים לשתי מליצות בנין וסתירה כגון זה. וכגון פן תקע נפשי ממך ומצינו ויעקב תקע את אהלו בהר, וכן ועשית סירותיו לדשנו והרים את הדשן, ותשרש שרשיה ושרשך מארץ חיים.

כף ירך יעקב אעפ״‎י שהבטיחו הקב״‎ה ושמרתיך בכל אשר תלך הזיקו המלאך לפי שנתיירא מעשו כדכתיב ויירא יעקב מאד. וכן מצינו במשה אעפ״‎י שאמר לו הקב״‎ה אהיה עמך הזיקו המלאך בדרך במלון לפי שהיה מתיירא מפרעה כדכתיב שלח נא ביד תשלח.

מקור: ספריא · נחלת הכלל