בְּרֵאשִׁית ל״ב · ט״ו

עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים׃

במילים פשוטות

הכתוב מפרט את המנחה: עיזים מאתיים ותיישים עשרים, רחלים מאתיים ואילים עשרים. רש״י מבאר שהמספרים מדויקים לפי צורכי הרבייה: מאתיים עיזים צריכות עשרים תיישים, כלומר עשר נקבות לכל זכר, וכן בשאר. מכאן דרשו חכמים רמז לחיוב העונה של כל אדם לפי טורח מלאכתו, שכן בעלי חיים הפנויים ממלאכה דרכם להרבות בזרע, ואילו הטרודים במלאכה נמסרו להם פחות נקבות לזכר. אבן עזרא מבאר בקצרה שבצאן ניתנו עשר נקבות לזכר, לפי שידע יעקב את דרך תולדותם. אור החיים מוסיף בשם מורו שחשבון בעלי החיים ששלח כנגד מניין ״שעיר״, לשבור תוקפו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עזים מאתים ותישים עשרים. מָאתַיִם עִזִּים צְרִיכוֹת עֶשְׂרִים תְּיָשִׁים, וְכֵן כֻּלָּם, הַזְּכָרִים כְּדֵי צֹרֶךְ הַנְּקֵבוֹת; וּבִבְ"רַ דּוֹרֵשׁ מִכָּאן לָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, הַטַּיָּלִים בְּכָל יוֹם, הַפּוֹעֲלִים שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת, הַחַמָּרִים אַחַת בְּשַׁבָּת, הַגַּמָּלִים אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, הַסַּפָּנִים אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים; וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה בְּכִוּוּן, אַךְ נִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁלָּמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁאֵין הָעוֹנָה שָׁוָה בְּכָל אָדָם אֶלָּא לְפִי טֹרַח הַמֻּטָּל עָלָיו, שֶׁמָּצִינוּ כָּאן שֶׁמָּסַר לְכָל תַּיִשׁ עֶשֶׂר עִזִּים וְכֵן לְכָל אַיִל; לְפִי שֶׁהֵם פְּנוּיִים מִמְּלָאכָה דַּרְכָּם לְהַרְבּוֹת תַּשְׁמִישׁ וּלְעַבֵּר עֶשֶׂר נְקֵבוֹת, וּבְהֵמָה מִשֶּׁנִּתְעַבְּרָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת זָכָר, וּפָרִים שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלָאכָה, לֹא מָסַר לְזָכָר אֶלָּא אַרְבַּע נְקֵבוֹת, וְלַחֲמוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת לְזָכָר, וְלַגְּמַלִּים שֶׁהוֹלְכִים דֶּרֶךְ יוֹתֵר רְחוֹקָה נְקֵבָה אַחַת לְזָכָר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עִזֵּי מָאתָן וּתְיָשַׁיָא עֶסְרִין רְחֵלִין מָאתָן וְדִכְרִין עֶסְרִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

עזים מאתים. בצאן שם הנקבות עשר לזכר, ולפרים ד', ולעירים שנים כי ידע תולדותם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

עִזִּים מָאתַיִם וְגוֹ׳. שָׁמַעְתִּי מִמּוֹרִי זְקֵנִי זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, שֶׁנִּתְכַּוֵּן יַעֲקֹב בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁשָּׁלַח מִבַּעֲלֵי חַיִּים כְּחֶשְׁבּוֹן שֵׂעִיר שֶׁעוֹלֶה בּוֹ תק״ף, וְלָזֶה שָׁלַח בְּחֶשְׁבּוֹן עִזִּים וּרְחֵלִים ת״מ וּגְמַלִּים שְׁלֹשִׁים עִם בְּנֵיהֶם הֵם שִׁשִּׁים, הֲרֵי ת״ק, פָּרוֹת וּפָרִים חֲמִשִּׁים, אֲתוֹנוֹת וַעֲיָרִים שְׁלֹשִׁים הֲרֵי תק״ף, לִשְׁבֹּר תָּקְפּוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל