בְּרֵאשִׁית ל״א · ו׳

וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכׇל־כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת־אֲבִיכֶֽן׃

במילים פשוטות

יעקב אומר לרחל וללאה שהן עצמן יודעות שבכל כוחו עבד את אביהן באמונה. הרמב״ן מבאר שיעקב עבד את לבן בכל כוחו מתחילה, ובזכות זה נתברך לבן על ידו. ייתכן שהיו ללבן צאן רבות, כי גם העדרים החלשים והמאוחרים בלידה נתברכו לרגל יעקב. הרמב״ן מוסיף שבני לבן לא צעקו אלא מתוך קנאתם ביעקב על שעשה את כל הכבוד הזה, אף שבפועל היטיב לאביהם בעבודתו הנאמנה.
מבוסס על אונקלוס, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַתִּין יְדַעְתִּין אֲרֵי בְּכָל חֵילִי פְּלָחִית יָת אֲבוּכֶן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן מִתְּחִלָּה, וְנִתְבָּרֵךְ לְרַגְלִי. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה לְלָבָן צֹאן רַבּוֹת, כִּי נִתְבָּרְכוּ גַּם הָעֲטוּפִים לְרֶגֶל יַעֲקֹב, כִּי לֹא צָעֲקוּ בָּנָיו רַק בְּקִנְאָתָם לְיַעֲקֹב שֶׁעָשָׂה כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה:

מקור: ספריא · CC BY