וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד׃

וַאֲמַר לָבָן דְּגוֹרָא הָדֵין סָהִיד בֵּינִי וּבֵינָךְ יוֹמָא דֵּין עַל כֵּן קְרָא שְׁמֵהּ גַּלְעֵד

וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד אַחֲרֵי שֶׁקְּרָאוֹ יַעֲקֹב גַּלְעֵד דִּבֵּר לָבָן בִּלְשׁוֹן יַעֲקֹב, הַגַּל הַזֶּה עֵד, וְעַל כֵּן נִקְרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד, כִּי בַּשֵּׁם הַזֶּה הִסְכִּימוּ שְׁנֵיהֶם. אוֹ שֶׁדִּבְרֵי לָבָן מְתֻרְגָּמִין לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:

וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד. נִכְנַע לְקָרְאוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה עֵד עַל מַה שֶׁיֹּאמַר עַתָּה: