בְּרֵאשִׁית ל״א · ל״ט

טְרֵפָה֙ לֹא־הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה׃

במילים פשוטות

יעקב מוסיף: טרפה לא הביא אל לבן, אלא ״אנוכי אחטנה״ - שילם מכיסו, ומידו ביקש לבן את הגנובות ביום ובלילה. רש״י מבאר ש״אחטנה״ מלשון חיסרון, כלומר אני אחסרנה - אם חסרה, חסרה לי. ״גנבתי יום״ - גנובת יום או גנובת לילה, הכל שילמתי. ספורנו וחזקוני מבארים שאף על פי שמן הדין היה פטור בטרפה שנטרפה באונס, שילם אותה מעצמו. אור החיים מבאר שיעקב שילם בין דבר שהתחייב בו כדין ובין דבר שהיה פטור ממנו, ולבן היה מתאלם עליו לתובעו.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, אבן עזרא, רשב״ם, ספורנו, חזקוני, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

טרפה. עַל יְדֵי אֲרִי וּזְאֵב:

אנכי אחטנה. לְשׁוֹן קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא (שופטים כ'), אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים (מלכים א א') - חֲסֵרִים, אָנֹכִי אַחְסְרֶנָּה, אִם חָסְרָה חָסְרָה לִי, שֶׁמִּיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה:

(אנכי אחטנה תַּרְגּוּמוֹ דַּהַוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא, שֶׁהָיְתָה נִפְקֶדֶת וּמְחֻסֶּרֶת, כְּמוֹ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ (במדבר ל"א), תַּרְגּוּמוֹ לָא שְׁגָא):

גנבתי יום וגנבתי לילה. גְנוּבַת יוֹם אוֹ גְנוּבַת לַיְלָה, הַכֹּל שִׁלַּמְתִּי:

גנבתי. כְּמוֹ רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת (איכה א'), מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט (ישעיהו א') אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ (הושע י'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

דִּתְבִירָא לָא אַיְתֵיתִי לְוָתָךְ דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא מִנִּי אַתְּ בָּעֵי לַהּ נְטָרִית בִּימָמָא וּנְטָּרִית בְּלֵילְיָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אנכי אחטנה. אם היתה טריפה החטא היה עלי ופרעה כמוה:

גנבתי יום. היו"ד נוסף כיו"ד מלאתי (ישעי' א כא), וכן הוא גנובת יום או לילה מידי תבקשנה::

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אחטנה - כמו אחטאנה, אני הפסדתי משלי כמו: אני ובני שלמה חטאים הרבה אלפין חסרים.

גנבתי יום - יו"ד יתירה גנובת יום וגנובת לילה שלמתי כמו: רבתי עם שרתי במדינות. אבל גְּנֻבָתִּי קמץ פתרונו גניבת שלי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה. טְרֵפָה שֶׁנִּטְרְפָה בְּחֵטְא שֶׁלִּי וְשִׁגְגָתִי, אֲבָל הֵבֵאתִי בִּלְבַד טְרֵפָה שֶׁנִּטְרְפָה בְּאוֹנֶס, אַף עַל פִּי כֵן מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה שֶׁלֹּא כַּדִּין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

טרפה לא הבאתי אליך אפי׳‎ נטרפה באונס שמן הדין הייתי פטור כדכתיב יביאהו עד, ואמרו רבותינו יביא עדים שנטרפה באונס ויפטר. אפילו אותו לא הבאתי לך כדי ליפטר אלא שלמתיה משלי. גנבתי יום וגנבתי לילה מנהג לרעות ביום ובלילה להחזיר הצאן לדיר לבעל הצאן. ואם נגנבה בלילה לבעלה נגנבה אבל אני מידי תבקשנה גנובת יום וגנובת לילה ועלי לשלמה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

טְרֵפָה לֹא וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר בְּדָבָר שֶׁנִּטְרַף לְשׁוֹן הֲבָאָה? עוֹד לָמָּה כָּפַל לוֹמַר אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה אִם הוּא הָיָה מְשַׁלְּמָהּ, מַה מָקוֹם לְבַקְּשָׁהּ מִיָּדוֹ?

אָכֵן כַּוָּנַת יַעֲקֹב הִיא לוֹמַר, בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ כְּפִי הַדִּין בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא פָּטוּר לָקַח מִמֶּנּוּ לָבָן, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״טְרֵפָה״ כְּנֶגֶד זְאֵב, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״לֹא הֵבֵאתִי״ כְּנֶגֶד דְּרוּסַת אֲרִי, וּכְמוֹ כֵן תִּמְצָא בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים בְּמַסֶּכֶת מְצִיעָא (בבא מציעא צג.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנָן: שׁוֹמֵר שֶׁהִנִּיחַ עֶדְרוֹ וּבָא לָעִיר, וּבָא אֲרִי וְדָרַס זְאֵב וְטָרַף, עַד כָּאן, אָמְרוּ לְשׁוֹן טְרֵפָה בִּזְאֵב כִּי טוֹרֵף וּבוֹרֵחַ לְצַד שֶׁמְּפַחֵד, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֲרִי שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁמּוֹצְאָהּ דּוֹרְסָהּ שָׁם וְאוֹכְלָהּ וּמַנִּיחַ שָׁם עוֹר וּפֶרֶשׁ. וּכְמוֹ כֵן רָמַז יַעֲקֹב שְׁנֵי עִנְיָנִים בְּאָמְרוֹ ״טְרֵפָה״ כְּנֶגֶד זְאֵב, ״לֹא הֵבֵאתִי״ כְּנֶגֶד אֲרִי שֶׁמַּנִּיחַ עוֹר וּפֶרֶשׁ שֶׁמַּנִּיחַ בִּדְרִיסָה. וְאָמַר אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה כְּנֶגֶד גָּדֵר שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ, שֶׁהוּא טְרֵפַת זְאֵב, כְּגוֹן זְאֵב אֶחָד שֶׁאֵינוֹ אוֹנֶס וְחַיָּב שׁוֹמֵר שָׂכָר (בבא מציעא עב.). וְאָמַר מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה כְּנֶגֶד גָּדֵר שֵׁנִי שֶׁהוּא דְּרוּסַת אֲרִי, שֶׁאֵין חִיּוּב עַל יַעֲקֹב לְשַׁלֵּם שֶׁהוּא אוֹנֶס וּפָטוּר, אֶלָּא שֶׁהָרָשָׁע הָיָה מִתְאַלֵּם עָלָיו וּמְבַקֵּשׁ גַּם אֶת זֹאת מִיַּעֲקֹב. וּכְפִי זֶה נִזְרְקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּדִבְרֵי רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: טְרֵפָה וְכוּ׳ עַל יְדֵי אֲרִי וּזְאֵב, עַד כָּאן, וִיכַוֵּן לִדְבָרֵינוּ וְנָכוֹן.

וְאָמְרוֹ גְּנֻבְתִי יוֹם וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן גַּם כֵּן בְּעִנְיַן נִזְקֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁהָיָה מְשַׁלֵּם בֵּין מַה שֶׁהוּא חַיָּב הַשּׁוֹמֵר שָׂכָר בֵּין מַה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, וְהוּא אָמְרוֹ גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה, פֵּרוּשׁ גְּנֻבְתִי - הַגְּנֵבָה לִי הָיְתָה מַגַּעַת גַּם בְּצַד הַפְּטוּר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל