זֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי׃

לא שכלו. לֹא הִפִּילוּ עִבּוּרָם, כְּמוֹ רֶחֶם מַשְׁכִּיל (הושע ט'), תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל (איוב כ"א):

ואילי צאנך. מִכָּאן אָמְרוּ אַיִל בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי אַיִל, שֶׁאִם לֹא כֵן, מַה שִּׁבְחוֹ? אֵלִים לֹא אָכַל, אֲבָל כְּבָשִׂים אָכַל, אִם כֵּן גַּזְלָן הוּא (בבא קמא ס"ה):

דְּנַן עֶסְרִין שְׁנִין אֲנָא עִמָּךְ רְחֵלָיךְ וְעִזָּיךְ לָא אַתְכִּילוּ וְדִכְרֵי עָנָךְ לָא אֲכָלִית

לא שכלו - מתוך חוסר מרעה ומתוך שמירה פחותה.

ואילי צאנך - דרך רועי צאן במדבר לאכול מן הכבשים הזכרים.

רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ. הִנֵּה הֵפֶךְ זֶה מָצָאתָ בִּי, שֶׁלֹּא בִּלְבַד שֶׁעֲבַדְתִּיךָ בֶּאֱמוּנָה כְּמִשְׁפַּט הַצַּדִּיקִים, אֲבָל הֵיטַבְתִּי לְךָ יוֹתֵר שֶׁהִשְׁתַּדַּלְתִּי בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא שִׁכֵּלוּ.

וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי. אֲפִלּוּ כְּמִנְהַג שְׁאָר הָרוֹעִים.

לא שכלו נוהג בעולם הרועה מכה הצאן ודופקם ומנהלם בדוחק וע״‎י כן משכלות ואני לא הכתים אלא נהלתים לאט.

ואילי צאנך פרש״‎י מכאן דאיל בן יומו נקרא איל. וא״‎ת הא אמרינן בעלמא דאינו קרוי איל פחות משתי שנים והמחויב איל אשם צריך להביא איל בן שתי שנים. וי״‎ל דודאי בן יומו קרוי איל אבל לגבי קרבן צריך שיהא בן שתי שנים. ואילי צאנך לא אכלתי מנהג הרועה כשהוא נוהג צאן למקום רחוק למצוא מרעה דשא ואינו מוצא לקנות לו מזון לפי שנתרחק מן היישוב לוקח לו מאילי צאן שאינם ראויים לפרייה ואוכלן, אבל אני ואילי צאנך לא אכלתי.

זֶה עֶשְׂרִים וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה, כִּי לְצַד זְמַן מוּעָט יִשְׁתַּמֵּר הַגַּנָּב וְהָרַמַּאי מֵעֲשׂוֹת רַע, אֲבָל לֹא לְאֹרֶךְ הַזְּמַן, לָזֶה אָמַר זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה וְכֻלָּם שָׁוִים לְטוֹבָה. וְדָבָר זֶה אֵין לָקַחַת מִמֶּנּוּ הוֹכָחָה אִם הָיָה יַעֲקֹב עִם אָדָם בִּלְתִּי מַרְגִּישׁ בְּרַמָּאוּת, לָזֶה אָמַר עִמָּךְ - הֲרָאִיתָ בִּי מִיָּמֶיךָ עָוֶל, וְהוֹכִיחַ הוֹכָחוֹת מוֹכִיחוֹת כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא:

רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת יַעֲקֹב בָּזֶה, אִם לוֹמַר פְּרָטֵי הַהַצְלָחָה - אֵין זֶה מְקוֹמָן שֶׁל דְּבָרִים אֵלּוּ. גַּם אָמְרוֹ וְאֵילֵי צֹאנְךָ וְגוֹ׳ מִי יַנִּיחֵהוּ לְאָכְלָן, וְאִם לֹא יָדַע אָדָם וְעַד עַתָּה מִי יָעִיד עַל הַדָּבָר?

אָכֵן כַּוָּנַת יַעֲקֹב הִיא לֶהֱיוֹת כִּי דֶּרֶךְ רוֹעֶה גַּנָּב יִתְחַכֵּם לִגְנוֹב בְּאָמְרוֹ כִּי לֹא כָּל הַצֹּאן יָלְדוּ, מֵהֶם יָלְדוּ וּמֵהֶם שִׁכְּלוּ, וְלוֹקְחִים לְעַצְמָם. וּמֵעַתָּה הוֹכָחָה גְּדוֹלָה אָמְרוֹ יַעֲקֹב רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ, וּבָזֶה אֵין מָקוֹם לַחֲשָׁד שֶׁאָכַלְתִּי וְכוּ׳, שֶׁאִם הָיָה חָפֵץ לֶאֱכוֹל מִשֶּׁלּוֹ הָיָה לוֹ מָקוֹם לוֹמַר לוֹ כָּךְ וְכָךְ שִׁכְּלוּ מֵהַצֹּאן. וּמֵה׳ הָיָה הַדָּבָר לִשְׁמוֹר חֲסִידוֹ מֵחֲשָׁד, וְלֹא שִׁכְּלָה אַחַת מִצֹּאנוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁדֶנּוּ שֶׁאֲכָלוֹ.

וְטַעַם אָמְרוֹ אֵילֵי צֹאנְךָ, הַתּוֹרָה הוֹצִיאָה גְּדִי בִּלְשׁוֹן אַיִל לִלְמֹד מִכָּאן גְּדִי בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי אַיִל. וְאוּלַי יְכַוֵּן עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ״ם בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה (הלכות גזלה ואבידה ב:יד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַגּוֹזֵל טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל וְכוּ׳ הֲוֵי שִׁנּוּי בְּיָדוֹ וּקְנָאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, עַד כָּאן. לָזֶה נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ כְּפִי הַדִּין לֹא עָשָׂה, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא גָּזַל מִמֶּנּוּ גְּדִי וְגָדַל אֶצְלוֹ וְנַעֲשָׂה אַיִל, וּכְשֶׁהֶחְזִיר לוֹ הֶחְזִיר גְּדִי, וְנִמְצָא אָכַל מַה שֶׁגָּדַל וְנַעֲשָׂה אַיִל.