וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ וַתִּגְנֹ֖ב אֶת־לְבָבִ֑י וַתְּנַהֵג֙ אֶת־בְּנֹתַ֔י כִּשְׁבֻי֖וֹת חָֽרֶב׃

לבן פונה ליעקב בטענה: ״מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב״. רש״י מבאר ש״כשביות חרב״ - כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב, כלומר כאילו נשבו במלחמה. אונקלוס מתרגם ״וכסיתא מני״, שהעלמת ממני. לבן מציג את יציאת יעקב ובנותיו כאילו נעשתה בגניבת דעת ובכפייה, וכאילו נלקחו בנותיו בעל כורחן, ופותח בכך את דברי התוכחה שלו כלפי יעקב.