וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה׃

וַחֲזַת לֵּאָה אֲרֵי קָמַת מִלְּמֵילַד וּדְבָרַת יָת זִלְפָּה אַמְתַהּ וִיהָבַת יָתַהּ לְיַעֲקֹב לְאִנְתּוּ

וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת לֹא יָדַעְתִּי מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לְלֵאָה, וְלָמָּה נָתְנָה שִׁפְחָתָהּ לְבַעְלָהּ וְהִיא לֹא הָיְתָה עֲקָרָה שֶׁתִּבָּנֶה מִמֶּנָּה, וְאֵין דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְהַרְבּוֹת נָשִׁים לְבַעֲלֵיהֶן. אֲבָל נִצְטָרֵךְ לוֹמַר כִּי הָיוּ נְבִיאוֹת (ב"ר עב ו), יוֹדְעוֹת שֶׁעָתִיד יַעֲקֹב לְהַעֲמִיד י"ב שְׁבָטִים, וְרָצְתָה שֶׁיִּהְיוּ לוֹ רֹב הַבָּנִים מִמֶּנָּה אוֹ מִשִּׁפְחָתָהּ שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתָהּ, וְלֹא תִּתְגַּבֵּר אֲחוֹתָהּ עָלֶיהָ בְּבָנִים. וּלְכָךְ אָמְרָה "נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי" (ראה זוהר ויצא קנז), וְכֵן יַעֲקֹב בַּעֲבוּר זֶה שָׁמַע אֵלֶיהָ שֶׁיַּעֲמִיד בָּנִים רַבִּים, כִּי יָדַע כֵּן כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר סח יא). וְיִתָּכֵן כִּי מִדַּעְתָּם שֶׁנִּתְּנָה הָאָרֶץ לְזַרְעָם, וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק לֹא הִרְבּוּ בָּנִים, הָיָה חָפֵץ יַעֲקֹב בְּנָשִׁים רַבּוֹת לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ, כִּי דּוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה. וְלָכֵן רָצְתָה לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָתָהּ שֶׁלֹּא יִשָּׂא נָכְרִית: