בְּרֵאשִׁית ג׳ · כ״ג

וְשַׁלְּחֵהּ יְיָ אֱלֹהִים מִגִּינְתָא דְעֵדֶן לְמִפְלַח יַת אַדְמְתָא דְּאִתְבְּרִי מִתַּמָּן

וישלחהו. כל שלוח ואחריו מ"ם כמו גרוש והוא לגנאי כמו שלח מעל פני (ירמי' טו א), ולא כאשר אמר חכם גדול ספרדי שהוא לשון כבוד, כמו הולך. עמם לשלחם (בראשית יח טז), וכמו וישלחהו וילך בשלום (ש"ב ג כג), שאם כן יהיה כבוד האדמה גדל מכבוד גן עדן, ואם אמר למה נכתב "ויגרש את האדם" אם פירושו וישלחהו ויגרשהו, כן פירושו כאשר גרשו השכין את הכרובים

ומלת כרובים י"א כנערים, תרגום ארמית כרביא. ולפי דעתי שהיא מלת לל צורות כולם. ויחזקאל שאמר בתחלה ופני שור לא, התחלפה הצורה, שהעגל לא נעשה בימיו, ואח"כ באמרו פני הכרוב (יחז' יו"ד, יד) בה"א הידיעה הצורה צורת שור כאלו אמר הצורה שהזכרתי בתחלה על כן כל צורת שור כרוב, ואין כל כרוב צורת שור, והראייה הגמורה שאמר באחרונה "כי כרובים המה" (שם שם פסוק כ), ופה אמר הכרובים והם המלאכים הידועים, ובידם חרב יש לה להט ולה שתי פיות, וזה פי' המתהפכת, והמפרשים שאומרים כי על השמש דבר איננו אמת:

וַיְשַׁלְּחֵהוּ. צִוָּה שֶׁיֵּלֵךְ מִשָּׁם, כְּמוֹ "לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ" (שמות יב:לג).

הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם הַהוּא וַאֲוִירוֹ נָאוֹת לְמִזְגוֹ וּמְזוֹנוֹ וּצְרָכָיו יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֶלְקֵי הָאֲדָמָה:

וישלחהו, מגן עדן כדין רוצח בשגגה לפי כשהביא הוא מיתה לעולם על אכילת עץ הדעת עדיין לא היה בו דעת ובינה.

לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. לֹא לְחִנָּם הִזְכִּיר ״אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם״, גַּם מָצָאתִי (במדרש שוח״ט תהלים צב) שֶׁכָּתַב שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְיַשֵּׁב בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר כֵּן? גַּם נִמְצָא לְרַזַ״ל (חולין ס.) שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הִקְרִיב פַּר מַקְרִין מַפְרִיס - מֵאַיִן יָצָא לָהֶם סֶמֶךְ מִן הַתּוֹרָה עַל זֶה? וְנִרְאֶה שֶׁמָּקוֹם לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מִן פָּסוּק ״אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם״, דְּהַיְנוּ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ:כא). כְּאָמְרוּ רַזַ״ל בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (יד:ח): הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרָאוֹ מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ, וְהַלְוַאי תְּהֵא לוֹ לְכַפָּרָה. וְהוּא הַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ שָׁם ה׳ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וְלִבְנוֹת מִמֶּנָּה מִזְבַּח אֲדָמָה וְיַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן לְכַפֵּר עָלָיו. וְיַעַן כִּי לֻקַּח מֵאוֹתָהּ אֲדָמָה וְהוּא שַׁעַר שֶׁעָבַר בּוֹ, כִּי הָאֲדָמָה נָתְנָה בּוֹ חֹמֶר עָב וְגַס אֲשֶׁר בְּסִבָּתוֹ נָפַל אֶל הַחֵטְא, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָסוּק ״עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי״ (בראשית א:יא) עַיֵּן שָׁם. עַל כֵּן בַּמָּקוֹם שֶׁגָּרַם הַחֵטְא שָׁם תִּהְיֶה כַּפָּרָתוֹ, כִּי הַמָּקוֹם הַהוּא, דְּהַיְנוּ אוֹתָהּ אֲדָמָה, גָּרְמָה לוֹ לַחֲטֹא. עַל כֵּן הָאֲדָמָה הַהִיא חַיֶּבֶת לַעֲזֹר לוֹ אֶל הַכַּפָּרָה עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה מִזְבֵּחַ לְהַקְרִיב עָלָיו פַּר מַקְרִין מַפְרִיס. וְזֶה טַעַם נָכוֹן עַל מִצְוַת ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״, כִּי בַּדָּבָר שֶׁגָּרַם הַחֵטְא בּוֹ יְתַקֵּן אֲשֶׁר קִלְקֵל בּוֹ. וְגַם לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר צָבַר עֲפָרוֹ מִכָּל הָאֲדָמָה - כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: לְפִי שֶׁמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ שָׁם אֶבֶן שְׁתִיָּה, וּמִשָּׁם הֻשְׁתַּת כָּל הָעוֹלָם, וְהֶעָפָר אֲשֶׁר לֻקַּח מִמֶּרְכַּז הָעוֹלָם דּוֹמֶה כְּאִלּוּ צָבַר עֲפָרוֹ מִכָּל הָעוֹלָם. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב גַּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (בראשית כח:יג) ״הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה״. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: קִפֵּל כָּל הָאָרֶץ תַּחְתָּיו - לָאו דַּוְקָא קִפֵּל, אֶלָּא לְפִי שֶׁשָּׁכַב עַל מְקוֹם טַבּוּר הָאָרֶץ וּמֶרְכָּזוֹ, עַל כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שָׁכַב עַל כָּל הָאָרֶץ.