בְּרֵאשִׁית ג׳ · כ׳

ויקרא האדם. חָזַר הַכָּתוּב לְעִנְיָנוֹ הָרִאשׁוֹן וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, וְלֹא הִפְסִיק אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁעַל יְדֵי קְרִיאַת שֵׁמוֹת נִזְדַּוְּגָה לוֹ חַוָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, לְפִיכָךְ, וַיַּפֵּל תַּרְדֵּמָה, וְעַל יְדֵי שֶׁכָּתַב וַיִּהְיוּ עֲרוּמִּים, סָמַךְ לוֹ פָּרָשַׁת הַנָּחָשׁ, לְהוֹדִיעֲךְ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁרָאָה עֶרְוָתָהּ וְרָאָה אוֹתָם עֲסוּקִים בְּתַשְׁמִישׁ נִתְאַוָּה לָהּ וּבָא עֲלֵיהֶם בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמִרְמָה:

חוה. נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן חַיָּה, שֶׁמְּחַיָּה אֶת וַלְדוֹתֶיהָ, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר מֶה הֹוֶה לָאָדָם (קהלת ב'), בִּלְשׁוֹן הָיָה:

וּקְרָא אָדָם שׁוּם אִתְּתֵהּ חַוָּה אֲרֵי הִיא הֲוַת אִמָּא דְכָל בְּנֵי אֱנָשָׁא

ויקרא חוה. הוי"ו והיו"ד מתחלפים, וכן הנה יד ד' הויה (שמות ט ג), ואתה הוה להם למלך (נחמי' ו, י) ולא קראה ביו"ד כי מה הפרש יש בין, שמה ובין שם החיות:

אם כל חי. מבני אדם:

חַוָּה. שֶׁצְּרִיכָה לִחְיוֹת וּלְגַדֵּל הַבָּנִים בְּחֶטְאָהּ:

כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה יִקְרֶה גַּם לִשְׁאָר הַנָּשִׁים, מִכָּל מָקוֹם הִיא לְבַדָּהּ בָּזֶה הַשֵּׁם, כִּי הִיא הָיְתָה רִאשׁוֹנָה לְכֻלָּן.

חוה לשון חיות מגזרת היה הוה.

אם כל חי אמר ר׳‎ סימון אמו של כל החיים שכל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מחוה היו הרוחות זכרים מתחממין ממנה ויולדת מהם ורוחות נקבות מתחממות ממנו ויולדות הה״‎ד אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים. ד״‎א אם כל חי לשון גבורה כמו שקמתי אם בישראל.

כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. לָמָּה קָרָא לָהּ שֵׁם עַכְשָׁיו אַחַר הַחֵטְא? וְעוֹד, חַיָּה הָיָה לוֹ לִקְרוֹתָהּ! וְנִרְאֶה כִּי קוֹדֶם הַחֵטְא נִקְרֵאת חַיָּה עַל שֵׁם ״אֵם כָּל חָי״, וְאַחַר הַחֵטְא שֶׁגָּרְמָה מִיתָה לַדּוֹרוֹת, הוּחְלַף שְׁמָהּ מִן חַיָּה לְחַוָּה, כִּי חַוָּה נִגְזַר מִן לְשׁוֹן חִוְיָא דְּהַיְנוּ נָחָשׁ. וּבָא הַכָּתוּב לְתָרֵץ לָמָּה לֹא קְרָאָהּ נָחָשׁ בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא לְפִי שֶׁקּוֹדֶם זֶה הָיְתָה אֵם כָּל חָי וְנִקְרְאָה חַיָּה, עַל כֵּן בְּהַחֲלִיפוֹ שְׁמָהּ לֹא הֻצְרַךְ לְהַחֲלִיף כִּי אִם יוּ״ד בְּוָי״ו, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר רוֹשֶׁם שֵׁם רִאשׁוֹן בִּמְקוֹמוֹ.

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם וְגוֹ׳. יֵשׁ לָתֵת לֵב לָמָּה לֹא קָרָא לָהּ שֵׁם בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה, קוֹדֶם כָּל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה.

דַּע כִּי זֹאת הָאִשָּׁה כְּבָר נִתְעַלֵּית לְשֶׁבַח, וְקָרָא לָהּ ה׳ שֵׁם יַחַד עִם בַּעְלָהּ, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם״ - שֵׁם לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת, כִּי שֵׁם זֶה אָדָם הוּא שֵׁם מְעֻלֶּה, וּכְמַאֲמַר הַנָּבִיא (יחזקאל לד:לא): ״אָדָם אַתֶּם״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סא.) אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְכוּ׳. וּמֵעַתָּה אֵין מָקוֹם לְאָדָם לִקְרוֹת שֵׁם לְחַוָּה, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחַר מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמְעָה לְדִבְרֵי מֵסִית וְהֵזִידָה בְּעֵץ הַדַּעַת יָרְדָה מִבְּחִינָתָהּ וְחָסְרָה שֵׁם הַמְעֻלֶּה. וְכֵן מִדָּה זוֹ בָּעוֹלָם שֶׁכָּל שֶׁיָּזִיד אָדָם יֶחְסַר שְׁמוֹ, כְּאָמְרוֹ (משלי י:ז): ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״ רַחֲמָנָא לִצְלָן. לָזֶה בָּא הָאָדָם וְקָרָא לָהּ שֵׁם עַל מַעֲשֶׂיהָ שֶׁהָיְתָה אֵם כָּל חָי. וַהֲגַם שֶׁגַּם שֶׁאָדָם חָטָא, כְּבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה שֶׁשּׁוֹגֵג הָיָה בַּדָּבָר.

וְעוֹד גַּם לוֹ הֻכְּרָה יְרִידָה לְפִי שָׁעָה, שֶׁקָּרָא לוֹ הַכָּתוּב כָּאן ״הָאָדָם״ ג׳ אוֹ ד׳ פְּעָמִים. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי בְּחִינַת ״הָאָדָם״ הִיא פְּחוּתָה מִבְּחִינַת שֵׁם ״אָדָם״, כָּאָמוּר בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (עבודה זרה ג.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה (הַגִּרְסָא בַּגְּמָרָא רַבִּי מֵאִיר, אוּלָם הַתּוֹסָפוֹת בְּסַנְהֶדְרִין נט. כָּתְבוּ וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּגָרְסִינַן רַבִּי יִרְמְיָה, הַגָּהָה) ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם״ וְגוֹ׳ - כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם לֹא נֶאֱמַר וְכוּ׳, אֲפִילוּ גּוֹי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְכוּ׳. וְהִקְשׁוּ רַשִׁ״י וְתוֹסָפוֹת מַאֲמָר זֶה עִם מַאֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁאָמַר: אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְכוּ׳, וְתֵרְצוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ וּמַעֲלָה בֵּין ״אָדָם״ לְ״הָאָדָם״, כִּי ״אָדָם״ הוּא הַגָּדוֹל וְהַמְשֻׁבָּח וְכוּ׳. וַהֲגַם שֶׁרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב (סנהדרין נט.) שֶׁחוֹלְקִים הַתַּנָּאִים, עִם כָּל זֶה דִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת עִקָּר, כִּי מָצִינוּ בְּפֵרוּשׁ בְּדִבְרֵי רַשְׁבִּ״י שֶׁמְּחַלֵּק כְּדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת. וְטַעַם הַדָּבָר הוּא כִּי ״אָדָם״ הוּא בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ מ״ה, וּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲוָיָ״ה בְּמִלּוּי אַלְפִי״ן יַעֲלֶה כֵן, וּבְתוֹסֶפֶת הַהֵ״א תֹּאבַד הַכַּוָּנָה הָרְמוּזָה. וְלָזֶה קָרָא לוֹ ״הָאָדָם״ אַחַר שֶׁחָטָא, אֲבָל לֹא נִשְׁאַר בִּירִידָה זוֹ, שֶׁמָּצִינוּ לוֹ שֶׁחָזַר ה׳ וּקְרָאוֹ ״אָדָם״, דִּכְתִיב ״וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ״, וְחָזַר לְמַעֲלָתוֹ כִּי חֶטְאוֹ שׁוֹגֵג הוּא.

עוֹד יֵשׁ לוֹמַר טַעַם קְרִיאַת שֵׁם אַחַר כָּל הַמַּעֲשֶׂה. וְקוֹדֶם יֵשׁ לְהָעִיר לָמָּה יִתְיַחֲסוּ אֵלֶיהָ הַחַיִּים וְלֹא יִתְיַחֲסוּ אֶל הָאָדָם, כִּי גַּם הוּא אַב כָּל חָי. עוֹד יֵשׁ לְהָעִיר כִּי לַטַּעַם הָאָמוּר הָיָה צָרִיךְ לִקְרוֹתָהּ חַיָּה וְלֹא חַוָּה. אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא לִהְיוֹת שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בָּהּ ב׳ דְּבָרִים: הָא׳, שֶׁשָּׁמְעָה דִּבְרֵי הַמֵּסִית קָרָא אוֹתָהּ עַל שְׁמוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ חַוָּה מִלְּשׁוֹן חִוְיָא שֶׁהוּא הַנָּחָשׁ, וּכְמוֹ כֵן הוּבָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (זהר חדש בראשית י״ט), וְהַב׳ שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ לֵילֵד בְּעֶצֶב. לָזֶה קָרָא לָהּ חַוָּה וְלֹא קְרָאָהּ חִוְיָא, לִרְמֹז כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חַי, כֵּיוָן שֶׁהִיא סוֹבֶלֶת הָעִצָּבוֹן שֶׁל הֵרָיוֹן וְשֶׁל לֵדָה, לָהּ יָאֲתָה לְהִתְיַחֵס אֵם כָּל חַי וְלֹא לָאָדָם. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב אֶלָּא טַעַם שֶׁהוּא בִּלְתִּי מוּחָשׁ בְּמַשְׁמָעוּת הַשֵּׁם, כִּי רֶמֶז הַחִוְיָא נִכָּר הוּא בַּשֵּׁם. גַּם סְמַךְ הַדָּבָר לְמַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ יַגִּיד הַדָּבָר.