בְּרֵאשִׁית ג׳ · י״ד

וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶֽל־הַנָּחָשׁ֮ כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ מִכׇּל־הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל־גְּחֹנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כׇּל־יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃

במילים פשוטות

ה׳ פונה אל הנחש ומקללו: על שעשה זאת יהיה ארור מכל הבהמה וחיית השדה, ילך על גחונו ויאכל עפר כל ימי חייו. רש״י מבאר שמכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית, שאילו נשאל הנחש למה עשה זאת היה יכול לטעון ״דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים״, ולכן לא נשאל אלא נענש מיד. עוד מבאר רש״י ש״על גחונך תלך״ מלמד שרגליים היו לו ונקצצו. הרמב״ן מבאר שרבי יהושע למד מן הפסוק שהנחש מוליד לשבע שנים, ורמזי הכתוב מקובלים ובהם סודות. ספורנו מבאר שהקללה היא שישיג את צרכיו בצער יותר מכל בעל חיים.
מבוסס על רש״י, הרמב״ן, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי עשית זאת. מִכָּאן שֶׁאֵין מְהַפְּכִים בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מֵסִית, שֶׁאִלּוּ שְׁאָלוֹ לָמָּה עָשִׂיתָ זֹאת? הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין? (סנהדרין כ"ט):

מכל הבהמה ומכל חית השדה. אִם מִבְּהֵמָה נִתְקַלֵּל מֵחַיָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן, הֶעֱמִידוּ רַבּוֹתֵינוּ מִדְרָשׁ זֶה בְמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (דף ח') לְלַמֵּד שֶׁיְּמֵי עִבּוּרוֹ שֶׁל נָחָשׁ שֶׁבַע שָׁנִים:

על גחונך תלך. רַגְלַיִם הָיוּ לוֹ וְנִקְצְצוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְחִוְיָא אֲרֵי עֲבַדְתָּ דָּא לִיט אַתְּ מִכָּל בְּעִירָא וּמִכֹּל חֵוַת בָּרָא עַל מְעָךְ תֵּיזִילּ וְעַפְרָא תֵיכוּל כָּל יוֹמֵי חַיָּיךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ארור. לנחש שיהי' חייו קצרים, והנכון שיהי' חסר בהליכתו.

על גחונך, החזה ולא נדע אם הנו"ן שרש כאדון או נוסף כזדון, והאומר שנקרא כן בעבור הרוח שיגיח ממנו זה דרך דרש, וכן אמרו על גיחון גם פישון מגזרת כי תפושו (ירמי' נ יא) גם פרת מגזרת פרו ורבו, והנה הנהר הגדול הוא חדקל עמד בפניהם ולא יכלו לעבור ויאמרו שתי מלות הן, שהמים חדים וקלים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִתְבּוֹנֵן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה כִּי הַנָּחָשׁ מוֹלִיד לְשֶׁבַע שָׁנִים (בכורות ח), וּבָדְקוּ וּמָצְאוּ כִּי כֵן הַדָּבָר (ב"ר שם), כִּי מִדְרְשֵׁי הַכָּתוּב וְרִמְזֵיהֶם מְקֻבָּלִים וּבָהֶם לָהֶם סוֹדוֹת עֲמֻקִּים בַּתּוֹלָדוֹת וּבְכָל דָּבָר, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי בִּפְתִיחָתִי:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אָרוּר אַתָּה מִכָּל. שֶׁיַּשִּׂיג תַּאֲווֹתָיו וּצְרָכָיו בְּצַעַר וּבְחֶסְרוֹן תַּעֲנוּג יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, כְּאָמְרָם "רָאִיתָ חַיָּה וְעוֹף שֶׁהֵם בְּנֵי אוּמָּנוּת וְהֵם מִתְפַּרְנְסִים שֶׁלֹּא בְּצַעַר" (קידושין פב:). וּפֵרֵשׁ זֶה בְּאָמְרוֹ עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, שֶׁתַּשִּׂיג מְזוֹנוֹתֶיךָ בְּצַעַר, כְּאָמְרָם (ברכות נח) "שֶׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי", וְאָמְרוּ כַּמָּה טְרָחוֹת טָרַח אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁלֹּא אָכַל פַּת.

וְעָפָר תֹּאכַל. שֶׁלֹּא תַּשִּׂיג אֶת הַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לְךָ קוֹדֶם הַחֵטְא בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבְמִשְׁגָּל, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְיִשְׂרָאֵל בְּחֶטְאָם, כְּאָמְרָם (סוטה מט.) "הַטָּהֳרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ, וְהַמַּעַשְׂרוֹת נָטְלוּ אֶת שׁוּמַן הַדָּגָן":

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי עשית זאת פירש״‎י מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית וכו׳‎ וא״‎ת אם כן הוא היכי יהא נהרג מסית לעולם יטעון כך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים אלא י״‎ל שאין לפטור אדם מסית בכך מאחר שהוא מוזהר שלא להסית אבל הנחש לא הוזהר שלא להסית ואם שאלו הקב״‎ה למה עשית כך היה פוטר עצמו לומר כך דברי הרב וכו׳‎ אלא מאחר דאיהו לא טעין אנן לא טענינן ליה. וא״‎ת הא ק״‎ל דאין מסית אלא לעבודת כוכבים אלא מדאמר להו והייתם כאלוקים ש״‎מ היינו דעבודת כוכבים.

ארור אתה התחיל הקב״‎ה לקללם כדרך שעשו העבירה הנחש שהתחיל נתקלל תחלה ואחריו חוה ואחריה אדם.

מכל הבהמה ומכל חית השדה פרש״‎י אם מבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן שהרי מצינו צער עיבור בהמה גסה יותר מצער עבור חיה דקה העמידו רבותינו שימי עיבורו של נחש שבע שנים וה״‎ק ארור אתה מן הבהמה בדוגמא וכענין שהיא מקוללת מן החיה פירוש כשם שהבהמה המושכת ימי עבורה זו היא חמור נתקללה יותר מחית השדה שמקצרת ימי עבורה זהו חתול לאחר שבע שימי עבורו של חתול שבעה שבועות ושל חמור מ״‎ט שבועות כך נתקלל הוא יותר מאותה בהמה לאחר שבע דהוו להו שבע שנים. וי״‎ו דומכל יתירה היא. דבר אחר מכל הבהמה ומכל חית השדה שאין לך בהמה וחיה ההולכת על גחון ואתה על גחנך תלך. ולכל הבהמה ולכל חית השדה נתתי את כל עשב לאכלה ואתה עפר תאכל כל ימי חייך שמתוך שפיך בארץ העפר יכנס לתוך פיך ותאכלנו בעל כרחך.

ועפר תאכל היינו קרקע בתולה וה״‎ק כל ימי חייך תטרח לחזר אחר קרקע בתולה לצורך מאכלך וזהו הקנס שנקנס עליו.

על גחנך תלך. מכאן ואילך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ח ע״א): לֶעָתִיד מִתְקַבְּצוֹת כָּל הַחַיּוֹת אֵצֶל הַנָּחָשׁ וְאוֹמְרוֹת ״אֲרִי טוֹרֵף וְאוֹכֵל וְכוּ׳, אַתָּה מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ״ וְכוּ׳, לְכָךְ נֶאֱמַר שֶׁיִּהְיֶה אָרוּר יוֹתֵר מִן כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, שֶׁכֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם צַד הֲנָאָה מִמָּה שֶׁהֵם טוֹרְפִים וְדוֹרְסִים, וְהַנָּחָשׁ אֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה, כִּי אֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, עַל כֵּן לֹא יִהְיֶה לוֹ הֲנָאָה בִּדְרִיסָתוֹ כָּאָמוּר. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר מ״ם שֶׁל ״מִכָּל״ אֵינָהּ מ״ם הַיִּתְרוֹן, אֶלָּא כָּךְ תְּפָרְשֵׁהוּ, שֶׁתִּהְיֶה אָרוּר מִפִּי כֻּלָּם, כִּי כָּל הַחַיּוֹת יִתְקַבְּצוּ אֵלֶיךָ וִיקַלְּלוּךָ וִיבַזּוּךָ וְעַל פָּנֶיךָ יַעֲנוּ רִשְׁעָתְךָ לֵאמֹר ״מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וְגוֹ׳. שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גָּרַם בְּדִבּוּרוֹ: א׳, שֶׁגָּרַם סִלּוּק אוֹר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה חוֹפֵף עַל אָדָם וְאִשְׁתּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, וְהוּא סוֹד כָּתְנוֹת אוֹר. ב׳, גָּרַם שֶׁנִּכְרְתוּ אָדָם וְחַוָּה מֵעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא יִחְיוּ לְעוֹלָם, כָּעוֹנֶשׁ הָרָשׁוּם בַּכָּתוּב (בראשית ב:יז): ״כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת״. ג׳, גָּרַם שֶׁאֲפִלּוּ בַּיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים בָּעוֹלָם לֹא יִתְעַדְּנוּ בְּעֵדֶן אֱלֹהִים, כָּאָמוּר (בראשית ג:כד): ״וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם״.

כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן לָקָה שְׁלֹשָׁה: כְּנֶגֶד הַפְשָׁטַת עֲנַן כָּבוֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּרוּךְ, אָמַר ה׳ אֵלָיו ״אָרוּר״ וְגוֹ׳. כְּנֶגֶד הַכְרָתַת אָדָם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה נִכְרְתוּ רַגְלָיו (בראשית רבה פ:כ), שֶׁהֵם בְּעֵרֶךְ אָדָם, בְּחִינַת הֶעְדֵּר הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא רַגְלַיִם שֶׁל עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה. כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי אִם לֹא הָיָה אָדָם אוֹכֵל מֵעֵץ הַדַּעַת, הָיָה מָצוּי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן כְּאַחַת, כְּאָדָם הַדָּר בְּבַיִת וּבַעֲלִיָּה, וּכְשֶׁחָטָא נִגְשָׁם וְאֵינוֹ יָכוֹל לָדוּר בִּשְׁנֵיהֶם יַחַד אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיִּרְצֶה לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה צָרִיךְ הִשְׁתַּנּוּת הַגֶּשֶׁם, וְזוֹ הִיא מִיתַת אָדָם. לָזֶה נִכְרְתוּ רַגְלֵי נָחָשׁ. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁגָּרַם לִשְׁלֹל מֵאָדָם וְחַוָּה הִתְעַדְּנוּת גַּן עֵדֶן, אָמַר אֵלָיו ״וְעָפָר תֹּאכַל״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עה.) כִּי כָל מַה שֶׁיֹּאכַל לֹא יִטְעוֹם אֶלָּא טַעַם עָפָר. וּלְפִי זֶה יְדוּיַּק עַל נָכוֹן אָמְרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּחָשׁ בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו ״כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת״, פֵּרוּשׁ כִּי הַקְּלָלוֹת שֶׁמְּקַלְּלוֹ ה׳ הֵם מַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה, וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָן, וְהָבֵן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל