וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל׃

השיאני. הִטְעַנִי, כְּמוֹ אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ (דברי הימים ב' ל"ב):

וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְאִתְּתָא מַה דָּא עַבְדָת וַאֲמָרַת אִתְּתָא חִוְיָא אַטְעַיָנִי וַאֲכָלִית

השיאני פתני:

וְטַעַם מַה זֹּאת עָשִׂית לַעֲבֹר עַל מִצְוָתִי, כִּי הָאִשָּׁה בִּכְלַל אַזְהָרַת אָדָם כִּי הָיְתָה עֶצֶם מֵעֲצָמָיו בָּעֵת הַהִיא, וְכֵן הִיא בִּכְלַל הָעֹנֶשׁ שֶׁלּוֹ. וְלֹא אָמַר בָּאִשָּׁה "וַתֹּאכְלִי מִן הָעֵץ" כִּי הִיא נֶעֶנְשָׁה עַל אֲכִילָתָהּ וְעַל עֲצָתָהּ כַּאֲשֶׁר נֶעֱנַשׁ הַנָּחָשׁ, וְעַל כֵּן אָמְרָה "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל", כִּי הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל עַל הָאֲכִילָה. וְהִנֵּה מִכָּאן נוּכַל לִלְמֹד עֹנֶשׁ לְמַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים כב ע"ז ו) בְּפָסוּק "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט יד):

מַה זֹּאת עָשִׂית. אָמַר זֶה לְעוֹרֵר גַּם אוֹתָהּ אֶל הַתְּשׁוּבָה, כִּי לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ (יחזקאל יח:כג, יח:לב).

ויאמר ה׳‎ אלקים לאשה ואדם היכן היה אבא חלפתא אומר בדרך ארץ נתעסק והלך וישן לו.

[השיאני ואכל ומשפט לשון הקדש כשתהיה התנועה באות הבא אחר הוי״‎ו יפתחוהו].

וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹהִים לָאִשָּׁה וְגוֹ׳. טַעַם שְׁאֵלָה זוֹ הִיא לְהִתְוַדּוֹת עַל עֲוֹנָהּ לִפְנֵי ה׳, כִּי בָּזֶה הָיְתָה אֲרוּכָה לְמַחֲלָתָהּ, כִּי אָמְרָה ״הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי״ וְזֶה הוּא וִדּוּיָהּ. גַּם טָעֲנָה כִּי שׁוֹגֶגֶת בַּדָּבָר לְצַד פִּתּוּי הַנָּחָשׁ. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה כִּי לֹא יָדְעָה שֶׁיֶּשְׁנוֹ לְמֵסִית זֶה, שֶׁאִם הָיְתָה יוֹדַעַת בּוֹ לֹא הָיְתָה נִשְׁמַעַת לוֹ. וְאָמְרָהּ הִשִּׁיאַנִי שֶׁרָמְזָה לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת רֹאשׁ, כִּי אָמַר לָהּ שֶׁבְּאֶמְצָעוּת אֲכִילָה זוֹ תִּהְיֶה כֵּאלֹהִים וְתִתְנַשֵּׂא, וְהוֹדֵית בְּשִׁגְגָתָהּ לִפְנֵי קוֹנָהּ.